למרות מחלוקת בדבר יעילותו של הפרסום שמטרתו הגברת צריכת הטבק, ישנם חוקרים כמו הטוענים כי הפרסום מגביר את צריכת הטבק ,ומנגד מחקרים הטענים כי לפרסום אין השפעה על צריכת הסיגריות

סקירת ספרות זו עניינה בשאלה האם פרסום וקידום מכירות של מוצרי הטבק מצד התאגידים הינה פעולה מוסרית?

עניין מדאיג מאוד הוא שחברות הטבק פועלות להפוך את הנוער והילדים לפרו-מעשנים ותכנון אסטרטגיות שיווקיות שונות כדי להגיע אל לב הילדים, לדוגמה ע"י מכירת מוצרים ממותגים כגון כדורים וחולצות זיעה הנושאים את הלוגו של חברות הטבק , כך שהילדים והנוער נחשף ולומד לקשר את עצמו עם הטבק כבר בגיל צעיר, בנוסף מחקרים מראים כי אלו שהתחילו לעשן לפני גיל 18 לעיתים רחוקות יותר הצליחו להפסיק

חקיקה הינה אחד האמצעים היעילים ביותר לצמצום עישון מבחינת עלות תועלת והמסר החינוכי חברתי המועבר בצעד זה בעיקר כלפי בני נוער וצעירים בחברה. כמו שצוין בפרק נזקי העישון, בו צוינו נזקים רבים כתוצאה מעישון ,מנזקים בריאותיים , איכות הסביבה וכלכליים ולכן עניין החוקים הוא לגיטימי ואפילו מתבקש מהממשל כדי להגן על אזרחיה ולפעול לטובת הציבור.

על פי ההנחות של הכלכלה הקלאסית,  כל פרט הוא יחידה מחליטה. הפרט פועל בתוך סביבה  קבועה, אין בכוח החלטותיו לשנותה, והוא אינו מושפע מאחרים ואינו מועל על ידם. מטרת הפרסום היא להשפיע על הפרטים לעשן ועל כן ,קשה לומר שהפרט אינו מושפע מאחרים בייחוד כאשר לא מעט פרסומות משתמשות במודלים לחיקוי כגון דוגמנים וסלב כדי להשפיע על הסביבה, במקביל יש מחקרים אשר תומכים בהשפעת הפרסומות על צריכת הסיגריות ועדויות לכך שילדים להורים מעשנים (המהווים את הסביבה הקרובה ) נוטים יותר להיות מעשנים בעצמם ,ולכן ההנחה שהפרט אינו מושפע מאחרים אינה מתקיימת במלואה.