ההנחה המסורתית היא כי אמפתיה בקרב בני האדם קובעת באופן שיטתי את התנהגותם כלפי הזולת.האם נכון הוא הדבר בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז ? האם הלוקים בקשב וריכוז אמפתים כלפי זולתם או לייתר דיוק אמפתים כלפי הלוקים באותה ההפרעה ?

מחקר זה בחן את הקשרים בין אמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים, יחסים קרובים ושביעות רצון מהחיים בקרב סטודנטים עם או בלי קשיי קשב וריכוז ובקרב סטודנטים הלומדים חינוך רגיל או חינוך מיוחד

הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כ הפרעה התפתחותית בתחום השליטה העצמית המורכבת מבעיות קשב, שליטה בדחפים וטווח פעילות .
עבודה זו תעסוק בהבדל, באם הוא בכלל קיים, בין הלוקים בהפרעת קשב ריכוז לבין אילו שאינם לוקים בהפרעה בהקשר למידת האמפטיה, היחסים הקרבים ומידת שביעות הרצון הכללית שלהם. בנוסף המחקר הנוכחי בוחן האים קיימים הבדלים בין הלומדים חינוך מיוחד לבין הלומדים חינוך רגיל בהתייחס למשתנים לעייל.

המדגם כלל נחקרים-סטודנטים, הלומדים חינוך מיוחד וכן חינוך רגיל 78.2% מהנבדקים היו נשים .

במסגרת המחקר נבדקו ההשערות הבאות: יימצא קשר חיובי בין עוצמת תסמיני ה-ADHD אצל הסטודנט לבין האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים, יימצאו הבדלים בין סטודנטים לחינוך רגיל לבין סטודנטים לחינוך מיוחד במידת האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים ,יימצא קשר בין יצירת קשרים קרובים לבין האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים ויימצא קשר בין שביעות הרצון מהחיים לבין האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים.

ניתוח הממצאים העלה כי אין קשר בין תסמיני קשב וריכוז לבין מידת האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים לא נמצאו הבדלים במידת האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים קרב סטודנטים הלומדים חינוך רגיל לבין אלו הלומדים חינוך מיוחד,

נמצא קשר שלילי בין מידת היחסים הקרובים לבין מידת האמפטיה כלפי הסטודנט המתקשה וכן נמצא שקר שלילי בין שביעות רצון כללית מהחיים לבין מידת האמפטיה כלפי סטודנטים מתקשים.