משא ומתן הנו דיאלוג בין שני אנשים או יותר או אנשים שנועדו להגיע לתוצאה מועילה על אחד או יותר נושאים. לפיכך, המשא ומתן הוא תהליך של שילוב עמדות שונות לתוך הסכם משותף.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת באתיקה במשא ומתן.

משא ומתן יכול להיות מוגדר כתהליך להחלפת אובייקטים או רעיונות בין שתי צדדים או יותר. משא ומתן הוא גם תהליך שבו הצדדים למשא והמתן פועלים יחד כדי להגיע להסכמים משותפים להצגת תנאים, תנאים וקווים מנחים להתנהגות עתידית. המו"מ מקיים תקשורת רצופה בין הפרטים המעורבים.

משא ומתן מתרחש בארגונים, כולל עסקים, מלכ"רים ובתוך ממשלות ובין ממשלות, כמו גם בהליכים משפטיים.  תיאורטיקנים של משא ומתן בדרך כלל מבחינים בין שני סוגים של משא ומתן.

האחד הוא משא ומתן חלוקתי. משא ומתן חלוקתי פועל בתנאים של סכום אפס ומרמז שכל רווח של אחד הצדדים הוא על חשבון האחר ולהיפך. מסיבה זו, משא ומתן חלוקתי נקרא לעתים גם "הפסד-הפסד" בגלל ההנחה שהרווח של אדם אחד הוא הפסד של אדם אחר.

הסוג השני הוא משא ומתן אינטגרטיבי, כלומר משא ומתן המבוסס על אינטרסים. זוהי סדרה של טכניקות המנסה לשפר את האיכות ואת הסבירות של הסכם המשא והמתן.

באופן אידיאלי, משא ומתן נועד להוביל להטבות הדדיות עבור כל הצדדים המעורבים. עם זאת, במקרים רבים הצדדים העוסקים במשא ומתן נתקלים בקשיים לצורך האיזון בין הטבות הדדיות לעומת המטרות האישית. התמקדות רק בהשגת מטרות אישיות מובילה לעיתים לפרקטיקות לא אתיות במשא ומתן.

כמו כן, נטיות אישיות באסטרטגיות של משא ומתן, כוללות מאפיינים דמוגרפיים ותכונות אישיות. משא ומתן הוא מטבעו תהליך דינמי המושפע ביסודו מאופייני האישיות. תפיסות אינדיבידואליות אלה עשויות לעודד גורמים מעורבים במשא ומתן להכיר ולתפוס מצבים שונים (אתיים / לא מוסריים) ולקבוע את אסטרטגיות המשא ומתן שלהם.