התפתחות יישובית ועיצוב הנוף נבחנים בהיבטים שונים: ההיבט הצורני – מתאר הישוב והתכניות הפיסיות השונות, חזות היישוב ופריסתו במרחב והחלוקה לשימושי הקרקע; היבט המיקום – מיקום היישוב ביחס לסביבה הגיאוגרפית וביחס ליישובים אחרים בסביבתו; ההיבט החברתי – קבוצות האוכלוסייה המרכיבות את היישוב, יחסן ליישוב ומידת המעורבות שלהן בעיצוב הישוב ובהתפתחותו; ההיבט הכלכלי – הבסיס הכלכלי של היישוב; ההיבט ההיסטורי – התפתחות היישוב לאורך זמן, האירועים והדמויות שנקשרו בהתפתחותו.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בישוב "אריאל" בהיבטים של מרחב, זמן וביוגרפיה.

לבניין שימושי הקרקע באריאל כוללים שכונות מגורים, מרכזי מסחר וציבור, תשתיות, שטחים פתוחים, אזור תעשייה, אקדמיה (המכללה האקדמית יהודה ושומרון) ושירותי תיירות (בת מלון אשל השומרון). לאריאל מבנה עירוני קווי, ארוך וצר. המבנה העירוני הומוגני יחסית  ורמת הטיפוח וחזות העיר גבוהות. צפיפות העיר  הנה בממוצע 7,400 נפש לקמ"ר.

תיאוריות מיקום הן מסגרת להבנת החלטות מיקום, הנעשות, בין השאר, על ידי עסקים. מיקום הנו מדד להערכת החלל מסביבנו וזיהוי מקומנו ביחס לעצמים ומקומות אחרים. המיקום, הנו חיוני להבנת האינטראקציות המרחביות והתלות המרחבית ההדדית בחקר הגיאוגרפיה האנושית.

תמ"א 31 מציגה  את  מדינת ישראל במבנה של ארבעה אזורים מטרופולינים, כאשר כל אזור מתפתח בטבעות קונצנטריות סביב העיר המרכזית שלו. תכנון זה בא לתת מענה ארוך-טווח לביקושים הגדולים לבנייה ופיתוח של מגורים, מקומות תעסוקה, מערכות תחבורה, תשתיות פיזיות ואנושיות, שטחים פתוחים ושטחי נופש ובילוי. אזורי התעסוקה במטרופולין מוגדרים כ"פארקי תעסוקה" ומשולבים במרחב המטרופוליני אשר הוגדר כ"מקווה תעסוקה".

פריפריה מוגדרת על פי תלותה במרכז המשפיע. התלות יכולה להימדד על פי ריחוק גיאוגרפי מהמוקד (הליבה) המשפיע, ועל פי יחסים כלכליים , חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. כך מתקיימת פריפריה גיאוגרפית ופריפריה חברתית שהן לא בהכרח חופפות.

הבחנות בין פריפריה ומרכז, החפיפה בין פריפריאליות חברתית-פוליטית לפריפריאליות גיאוגרפית והשלכותיהן על עיצוב של מקום, לכל אלה  חלק מרכזי בדיון בהתפתחותו של יישוב כמו העיר אריאל. אריאל מחד מהווה יישוב עירוני פריפריאלי, מאידך היא ממוקמת במרכז בסמוך לתל אביב וכן לה ולתושביה בסיס כלכלי איתן. כלומר לא מדובר ביישוב עירוני בעל חולשות כלכליות.