היכולת להבין את רגשותיו של אדם אחר היא היכולת הבסיסית של החיברות האנושית המהווה בסיס לרגולציה עצמית המונחית לא רק על ידי מניעים של הפרט, אלא גם על ידי דאגה לרווחתם של אחרים.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את האמפתיה ביהדות ובנצרות וחקר המוח בנושא.

רגולציה עצמית היא חיונית לצורך קיום יחסי משפחה תקינים ויחסים החברתיים יעילים. לאור החשיבות של יכולת אמפתית בחברה, חוסר תובנה ביחס לאמפתיה, עשויה להיות חיסרון משמעותי של המחקר והתיאוריה המדעית של הפסיכופתולוגיה ההתפתחותית.  בשנים האחרונות, קיימת התקדמות בחקר המוח המציג הסבר מדעי של ההתפתחות הפסיכולוגית והמנגנונים העצביים המשפיעים על יכולות פסיכולוגיות.

בחינת שיטות מודרניות לפעילות המוח, מסבירות יכולות נפשיות של חלקים במוח  ותפקוד נפשי של האדם.

מודל כללי של רגש וקוגניציה מציג את הבסיסים היסודיים של הארגון העצבי. הרגש  שולט על החושי והמוטורי. כלומר, כל  תפיסה או פעולה חייבת להיות מתואמת היטב עם המציאות של הסביבה המיידית

העבודה הנוכחית בוחנת כאמור את האמפתיה ביהדות ובנצרות  וחקר המוח בנושא.

לצורך הבדיקה מוגדרת תחילה אמפתיה מהי?  לאחר מכן מוצג  הקשר בין אמפתיה לבין דת. הפרק הבא, מציג תיאורית המיינד, כאשר בהתאם לתיאורית המיינד היכולת להתנהל מנטאלית במצבים חברתיים שונים : היכולת להבין, להסביר ולנבא התנהגות אנושית ואינטראקציות חברתיות נעוצה במצבים מנטאליים לאנשים, כגון: אמונות/ידע, רצונות, כוונות ורגשות.

בפרק השלישי מוצג הקשר בין יכולות אמפתיות לבין אימון מוחי ובפרק האחרון נערכת אינטגרציה בין דת , אמפתיה ואימון מוחי.