העבודה הנוכחית מציגה מחקרים הדנים באינטראקציות אוקסיטוצין-דופמין בקשרי אם-תינוקות וקשרים רומנטיים.

הבדיקה כללה 7 מחקרים :

זגורי-שרונה ועמיתיו הציגו ממצאי המחקר מראים כי לחץ עלול לשנות ישירות את הטיפול מצד האם באמצעות המערכות הנוירו-אנדוקריניות אשר מסדירות בדרך כלל התנהגות זו. לפיכך, ניתן להעביר את ההשפעות של מצוקה סביבתית לאורך דורות באמצעות מנגנון הכרוך בטיפול אימהי (Zagoory-Sharona, Leckmanb, &  Feldman, 2012)

טומבו ועמיתיו הציגו במחקרם, מחקרים קודמים אשר  הראו כי מערכת האוקסיטוצין היא הקשורה לתחילת ההתנהגות האימהית, למוטיבציה וחום, מעורבות בקשר, קשר קרוב וטפול. – OXTR SNP קשור לתפקוד מוגבר של אוקסיטוצין ולקבלת החלטות משופרת והורות חיובית (Tombeau Cost, Unternaehrer, Plamondon, Steiner, Meaney, Kennedy, & Fleming, 2017)

המחקר של פלדמן ועמיתיו הוכיח כי הורמון ה- OT האימהי בתקופת ההיריון ובתקופה שלאחר הלידה קשור לסט של התנהגויות וקונסטלציה נפשית .  נמצא כי OT היה קשור ל- אשכול מוגדר היטב של התנהגויות אימהיות, תקשורת והתנהגות אימהית ספציפית. הממצאים, אם כן, מעלים כי OT קשור לקשר אנושי; רמות OT הן עקביות לאורך ההיריון, והרמות ההתחלתיות מנבאות לאחר לידה קשר קרוב עם התינוקות. ממצאים אלה מעניקים תמיכה לנקודות מבט אתולוגיות ואבולוציוניות על האדם. עם זאת חשוב לציין כי יחסי סיבתי (Feldman, Weller, Zagoory-Sharon, & Levine, 2007).