קבלת החלטות  מוגדרת כהליך קוגניטיבי שבו הפרט בוחן סגנון התנהגות מועדף לאור אירוע שמתרחש, וזאת על מנת למצוא פתרון לבעיה או מציאות בה הוא נתקל

סקירת ספרות אשר ענינה בשאלה האם קיים קשר בין דרך קבלת החלטות לבין מידת האינטליגנציה הרגשית.

המונח "אינטליגנציה רגשית" נטבע בשנת 1990 ע"י חוקרים אשר הגדירו את האינטליגנציה הרגשית כ"יכולת להבחין, להתחבר, ולהפיק רגשות בדרך שתתמוך בחשיבה, להבין רגשות וידע רגשי ולווסת רגשות בדרך מחושבת על מנת להביא לגדילה רגשית וקוגנטיבית" .

הגדרה אחרת לאינטליגנציה רגשית הינה יכולת מנטאלית הכוללת מאפיינים אישיותיים רגשיים. כמו כן, אינטליגנציה רגשית כמערכת היכולות הרגשיות של הפרט נחלקת למספר ענפים: א)תפיסה, שיפוט ביטוי של רגשות; ב) תמיכה רגשית; ג) הבנה רגשית ויכולת ניתוח

קבלת החלטות מהווה מרכיב ניהולי מרכזי בתפקידו של כל מנהל ברמות ארגוניות שונות. תהליך קבלת ההחלטות מעמיד את המנהל בפני אילוצים שונים הנובעים מתכונותיו האישיות ומרגשותיו. התהליך מושפע גם  מדינאמיקות קבוצתיות וממבנה פנימי של הארגון הכולל עוצמה וכוח של חבריו.

התיאוריה הנורמטיבית של קבלת החלטות מנוסחת במונחים של תהליכים שאנשים צריכים לבצע כדי שיהיה להם הסיכוי הטוב ביותר להשיג את מטרתם. דפוס התנהגות הנחשב הטוב ביותר למקבל ההחלטות הוא חיפוש שיטתי בשלבים סדורים ומאורגנים היטב על מנת להגיע לפיתרון שימקסם את התועלת שלו. תהליכי קבלת החלטות מאפיינים את הדרך בה אנשים מתמודדים עם מצבי סיכון, ואי וודאות.

מקבלי ההחלטות עומדים בפני החלטות מורכבות, כאשר נציגים אחדים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית טוענים כי רגשות הם רק חלק שולי של החשיבה האנושית.  בניגוד לאמונה כי הרגשות מעכבים חשיבה רציונאלית יש הטוענים כי  רגשות משתתפים בתהליך הרציונאלי של  קבלת החלטות.