משא ומתן הוא תהליך שבו שני צדדים או יותר מחליפים סחורות או שירותים ומנסים להסכים על עסקה זו או אחרת. בתהליך המשא ומתן, שני הצדדים מפעילים ומבטאים את השפעתם במאמץ להשיג את מטרותיהם באמצעות אינטראקציות עם הצד השני.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת באילוצים של משא ומתן.

משא ומתן מהווה דרך אחת רצונית של הצדדים לפתרון קונפליקט או ניגוד אינטרסים. לפיכך משא ומתן מורכב מקונפליקט, שני צדדים לקונפליקט ורצון הצדדים לקונפליקט להגיע לפתרון הקונפליקט. כמו כן, משא ומתן מורכב מהצעות שונות, טקטיקות שונות לשינוי עמדות הצד השני ומטרה משותפת והיא להגיע לפתרון הקונפליקט.

קיימות‫ שתי גישות עיקריות יש לניהול משא-ומתן: הגישה התוקפנית הגורסת כי בעזרת תוקפנות ניתן להשיג רווחים שכן משא ומתן מטבעו כולל כוחות מנוגדים ולכן יש לנהל את המשא ומתן כעימות וקונפליקט ולהפגין קשיחות ותקיפות.

הגישה השנייה גורסת כי משא ומתן הוא עיסוק ביחסים בינאישיים ואין לנהוג ולפיכך בתוקפנות  אלא לפעול ברכות, עדינות וסובלנות , המשא-ומתן על פי גישה זו, מתבסס על הקשבה והבנה לצד שמנגד ואלו כלים שימושיים לניהול משא-ומתן אפקטיבי.

האחת היא אסטרטגיה הכוללת מאבק  או במילים אחרות מדובר באסטרטגיה תחרותית- במסגרת אסטרטגיית המאבק, הצדדים מתחרים באופן בוטה על חלקם ב"עוגת" התוצאות של המשא והמתן.

המשא והמתן מלווה בנוקשות, איומים והפחדות אשר מטרתם היא ללחוץ את הצד הנגדי  לוויתור גדול ככול האפשר. אסטרטגיה זו מתבססת על התפיסה כי רווח צד אחד מושג על חשבון הצד השני או הפסד של אחד הצדדים משמעותו רווח של הצד האחר.