הנייר הנוכחי דן באיבוד הסמכות המוסדית והשפעותיה על יכולות ומוטיבציה.

בחינת מערכת החינוך בעולם מעידה הגברת האלימות כלפי המורים, ושחיקה בסמכותו של המורה.

עקב המהפכות הפוסט מודרנית, שעוברות על ישראל כמו על העולם כולו, החלו להתערער באיטיות גם המאפיינים הריכוזיים של מערכת החינוך בישראל. בשני העשורים האחרונים יש עלייה מתמדת בכוחם של ההורים, של הרשויות המקומיות ואף של הילדים על חשבון כוחה של המדינה. כוחה של המדינה לכפות את רצונה על ההורים, הרשויות והתלמידים עצמם הולך ופוחת בהתמדה. במקביל לתהליכים אלו האלימות הבית ספרית נוכחת בבתי הספר וכי המורים  מתקשים להתמודד עם אלימות ומרגישים שאינם מקבלים תמיכה מסביבתם. כלומר  למורים אין די כוח וסמכות לפתור את בעיית האלימות. ההתערערות של הסמכות של המורה והשלכותיה בכישלון החינוך המתירני יצרו בעיה חדשה במערכת החינוך ולכן מערכת החינוך עומדת בפני השאלה והיא כיצד למלא את הריק שנוצר עקב ערעור הסמכות של המורה למול תוצאות הערעור הבאים לידי ביטוי בהסרת הגבולות ואלימות בית ספרית. במצב מעין זה, עומדות בפני מערכת החינוך השאלות: כיצד להתמודד עם הסרת הגבולות? כיצד להתמודד עם חינוך הילד מבחינה ערכית וחברתית? כיצד לגבש סמכות חדשה ? שכן ללא סמכות מתפתחת אנרכיה.