"בעידן שבו טיסת החלל כמעט שגרתית, קל לשכוח את סכנות הטיסה ברקטות ואת הקושי בהתמודדות עם מרומי האטמוספרה הפראיים של כדור הארץ….. האסטרונאוטים הללו ידעו את הסכנות, והתייצבו מולם מרצונם, בידיעה שקיבלו על עצמם תכלית נעלה ונאצלת לחייהם".(מתוך נאומו של הנשיא ג'ורג' בוש).

עבודת סמינריון זו בוחנת את הקשר בין מידת סיכון חייהם של טייסי החלל לבין אחריותו המוסרית של הארגון ?

דילמה מוסרית היא הימצאות בסיטואציה שבה יעשה האדם, מה שיעשה, או שיפגע בבני אדם או שייכשל באיזו חובה שהיא. מהותה של דילמה מוסרית היא, שלאילו הניצבים בפניה אין למעשה שום אופציה קבילה ומוסרית. בעבודה זו נתון בדילמה המוסרית אשר ניצבה בפניה של נאס"א כארגון.

לאחר אסון מעבורת קולומביה מתחוור לנו כי טרגדיה זו מהווה את מחירו של קידום החקר הנמדד מאז ומתמיד בחיי אדם. נאס"א שיגרה מאה ושלוש עשרה פעמים מעבורות לחלל ופעמיים חזינו בכישלונות נוראים ובאובדנם של כול אנשי הצוות. האם ניתן לראות בכך סיכון סביר?

על פי ההיסטוריה של שיגור הטילים, זהו בערך הסיכון שניתן היה לצפות לו.
תיאודור פוסטל, פרופסור למדע, לטכנולוגיה ולמדיניות ביטחון לאומי במכון של מסצוסטס טוען כי המערכת האמינה ביותר בכלי החלל סובלת מרמת תקלות של שני אחוזים בקירוב.

האומדן המוצהר של נאס"א הוא שהסיכון לתקלה בכל משימה נתונה הוא 1:45 כלומר 0.7 %. עובדי נאס"א פועלים ללא לאות להורדת מספר זה לאפס.

ריבוי משימותיה של המעבורת שכללו את אנשי המחקר אשר היו מעוניינים בביצוע ניסויים רבים במסלול, שיגור לווינים מסחריים כמקור הכנסה, שיגור לוויינים צבאיים על פי דרישת הפנטגון הוביל על פי דעת מומחים לבעיות בטיחות, שכן הצטברות המשימות שינו את צורתה של המעבורת והפכו אתו למעין רכב משא רב פעמי אשר לבנייתו היה נדרש לתת את הדעת.

עבודה זו תבחן את הקשר בין מידת סיכון חייהם של טייסי החל לבין אחריותו המוסרית של הארגון ?