בדרך כלל, אם כי לא לגמרי, האמנות האסלאמית התמקדה בתיאור של דפוסים ולא על דמויות, משום שמוסלמים רבים חוששים כי תיאור הצורה האנושית הוא עבודת אלילים.

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון אופן ייצוג האישה באמנות האסלאמית, כאשר העבודה מתמקדת בייצוג האישה בארמון הישאם.

ארמון הישאם הוא אתר ארכיאולוגי אסלאמי, חמישה ק"מ מצפון לעיר יריחו, ליד חירבת אל-Mafjar בגדה המערבית. הוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: ארמון, קומפלקס אמבטיה מצועצע ואחוזה חקלאית. האתר קשור גם לפארק גדול או למתחם חקלאי המשתרע ממזרח לארמון. מערכת השקיה משוכללת סיפקה למתחם מים ממעיינות סמוכים. האתר התגלה בשנת 1873. כאתר ארכיאולוגי, ארמון הישאם שייך לקטגוריה של טירות במדבר המתוארכות לשושלת האומיית ונמצאו ברחבי סוריה, ירדן, ישראל והגדה המערבית.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון אופן ייצוג האישה באמנות האסלאמית, כאשר העבודה התמקדה בייצוג האישה בארמון הישאם.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים וספרות.

ממצאי העבודה העלו בין היתר כי ייצוג האישה בארמון הישאם מלמד על מעמדה בחברה האסלאמית ומאפייני האומנות המזרחית אשר מציגים את האישה כעבת בשר ורחבה. הפסלים מציגים נשים חשופות חזה, אך גם נשים בעלות מבט עמום, כלומר ייצוג האישה פחו מיני וארוטי ויותר פונקציונלי, מציג את מעמד אישה, כמעמד נחות ומשני.