בדומה לחברת המהגרים של ארצות הברית, החברה הישראלית, משום היותה מורכבת ממאגר מגוון של מהגרים, עולים ופליטים יוצאי לאומים שונים, הינה חברה מרובת שסעים. אפיון חברתי זה מזוהה עם מציאות המכילה מגוון של קבוצות בעלות שונות תרבותית ובמקרה הישראלי, מבוססת על הבדלים אתניים וסובלת משסע עדתי

עבודת מחקר זו עוסקת באופן הייצוג של יוצאי אתיופיה בתקשורת הישראלית ובעיתונות הכתובה.

עם קליטתם של יהודי אתיופיה התוודעה מדינת ישראל לאופייה המיוחד והבעייתי של הקהילה האתיופית אשר באה לידי ביטוי בין השאר בקשיי קליטה  בשל רמת השכלתם הנמוכה של העולים, באי ידיעת השפה העברית , בשוני התרבותי והחזותי וכדומה  כמו כן, קיים פער בין הגברים לנשים מבחינת הניסיון התעסוקתי וגם בבחינת ההשכלה .

החברה, הממשלה ומוסדותיה לא היטיבו לקבל את ה"אחר" ו"השונה" והפרידו אותם מהחברה הישראלית בטענה לחוסר יכולתם להתערות בחברה הישראלית. הקליטה האתיופית זכתה למרב "הנכונות" על הנייר ולמינימום העשייה  בפועל מטעם החברה הישראלית ,הממשלה ומוסדותיה.

תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית היא להוקיע תופעות כגון אלו, פעולות לא חוקיות ו/או לא מוסריות, תפקיד שאין התקשורת מילאה בנאמנות. התקשורת הישראלית , דומה היה, משרתת תפקיד אחר במקרה זה כשליחת המדינה וגופיה, מדביקה תוויות וסטריאוטיפים, מעלה את ערכה של קהילה אחת על חשבון קהילה אחרת(רוסיים לעומת האתיופיים) ובכך מדירה ודוחקת קהילה אחרת אל שולי החברה.

הבדיקה נערכה באמצעות ניתוח כמותי של 20 כתבות עיתונאיות על האוכלוסייה האתיופית, אשר נאספו מעיתון הארץ.

ממצאי המחקר העיקריים שעולים הם: כתבות אודות הקהילה האתיופית ממוקמות בעמודים האמצעים ואינן צבעוניות, הכתבות כוללות תמונה צבעונית קטנה של בני הקהילה, המלווה בטקסט המפרט אודות התמונה, הדמויות המוצגות הן אנונימיות, רגשיות, רציונליות ומשכילות, הנושא השכיח והמסוקר ביותר הוא נושא החינוך. בנוסף, הכתבות עוסקות גם באפליה, בגזענות כלפי העולים מאתיופיה וכמעט כל הכתבות מציגות אירוע של אי סדר, הכתב אובייקטיבי אך ביקורתי ובעל גישה חיובית לקהילה האתיופית, נעשה שימוש באזכור אירועים דומים מהעבר על מנת להעצים את הסוגיה הנדונה בכתבה ובדר"כ הכתבות מציגות גם את קולם של בני הקהילה האתיופית.

מחקר זה מעלה כי אופן הייצוג של יוצאי אתיופיה בתקשורת הישראלית מוחלש מחד ואינו מחמיא מאידך.