אוסישקין, אשר בתחילה תמך בפעילותו הדיפלומטית של הרצל, התנגד להצעתו של הרצל כמרבית הציונים מרוסיה ליישב את היהודים בשטחי יבשת אפריקה. להפתעתו ההצעה לבחון את יישוב העם היהודי במזרח אפריקה התקבלה בקונגרס, בעת שהותו בישראל.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת באוסישקין ותכנית אוגנדה.

בשנת 1881, פרצו הפרעות בדרום רוסיה, כל יהדות רוסיה נזדעזעה, הכל נתכנסו לבתי כנסת לתענית, ביניהם גם מנחם אושיסקין. אושיסקין הושפע ממצבם של היהודים ברוסיה  והקים בהמשך יחד עם חברו יחיאל צ'לינוב את ה"אגודה של עולים לארץ ישראל", כאשר המטרה הייתה עזיבת רוסיה ומעבר לארץ ישראל, על מנת לעבוד את אדמתה.

בשנת 1905 מכנס אוסישקין בווילנה מועצה של "ציוני –ציון", כאשר המוטיב המרכזי הוא כי הגרעין העיקרי של הציונים הוא ארץ ישראל והעבודה המעשית  בארץ ישראל  היא עיקר העיקרים בתנועה הציונית.

בשנת 1920 מתחיל אושיסקין בקניית עמק יזרעאל בכספה של הקרן הקיימת. העמק היה רווי בביצות ונגוע בקדחת ולכן רבים התנגדו לרכישתו, אך אושיסקין, בסיועו של רופין רכשו את אדמות העמק והקימו כ-25 יישובים חקלאים: גוש נהלל, גוש עפולה וגוש עין חרוד.

בעקבות מפגש עם הרצל בווינה, אוסישקין מוזמן על ידי הרצל להצטרף לקונגרס הציוני הראשון והחל מהקונגרס השני, הופך אוסישקין לאחד ממנהיגיה הבכירים. כמו כן, שימש כחבר הוועד הפועל הגדול, אחד משורשי התנועה ברוסיה

אוסישקין, אשר בתחילה תמך בפעילותו הדיפלומטית של הרצל, התנגד להצעתו של הרצל כמרבית הציונים מרוסיה ליישב את היהודים בשטחי יבשת אפריקה.  להפתעתו ההצעה לבחון את יישוב העם היהודי במזרח אפריקה התקבלה בקונגרס, בעת שהותו בישראל.

אוסישקין סבר כיתר הציונים הרוסים כי לכל התכניות הטריטוריאליות, אין מקום בתנועה הציונית. כאמור, האידיאולוגיה של הציונים מרוסיה וכן אוסישקין התבססו על רעיותיה של חיבת ציון.  לכן פרשת אוגנדה יצרה קרע עמוק בתנועה הציונית ואוסישקין היה מעוניין לערוך שינויים במבנה התנועה  ואכן נערכו שינויים מבניים, אך הנתק בין הרצל לאוסישקין נמשך.