סולובייצ'יק למעשה רואה ברוע וסבל דבר טוב שכן הוא מוביל לחיי מוסר וצדק והתהליך שעבר איוב מוכיח את טענתו, שהרי קם על רגליו, החל להתפלל ולהאמין באל.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בתפיסת הכאב ,הרוע והסבל בהקשר לאהבת ה' ויראת ה'.

הרמב"ם מדגיש את אהבת האל "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ובהקשר זה נאמר בדברים, "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל נפשך ובכל מאודך, כאשר הכוונה היא שאהבת האל היא עבודה קשה אשר עושים אותה מתוך אהבה לאמת מסוימת. האלוהים מסמל כאן את האמת ואת הערך הנעלה שלי. מכאן אנו למדים, שעל האדם לעבוד את האל באהבה.

האהבה לא באה לציין רגש המצוי בתוכי ואינו נשלט, אלא באה לציין כוונה העומדת מאחורי פעולה ממשית. ללא פעולה אין אהבה.  התכלית היא יראת האל ואהבת האל  כאשר  האהבה תושג בידיעת התורה כפי יכולת האדם וכוח השגתו בעודו מורכב שכל בגוף והיראה תושג בכל מעשה המצוות.

סולובייצ'יק כאיש מאמין, הסכים להביט לעבר הכאב, אך גם האמין כי ניתן לצאת מהסבל באמצעות אמונה, צדק ועשיית טוב. הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק גרס כי ".. הרע הוא עובדה שאין להכחישה. כלומר, ישנו הרע, ישנו הסבל.

היהדות מקבלת עליה את הרוע, את הסבל והייסורים, כאשר "הייסורים תפקידם לטהר את הפגום באישיותו של האדם….. הסבל  מופיע בעולם כדי לתרום דבר מה לאדם, די לכפר עליו, כדי לגאול אותו מן הזוהמה, מן גסות הרוח ושפלות הנפש  .. מתוך הסבל  צריך לעלות מזוקק..טהור ונקי.

הייסורים דורשים תיקון נפש וטיהור החיים. ניתן להבין כי סולובייצ'יק הרוע קיים לצורך תיקון או תרומה לאדם ולסביבתו.  הרוע הכרחי לצורך הבנה ובחנה בין רע לטוב ומוסרי, ביכולת של האדם להיגאל. הרוע הוא סוג של שיעור או למידה של האדם  לעבור. לפיכך על איוב לסבול  על מנת לצמוח ולחזק את האמונה באל .