החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית המכילה בתוכה מספר קבוצות השונות זו מזו מבחינת השתייכותן הלאומית, הדתית, העדתית, המעמדית והפוליטית. ההטרוגניות בישראל הובילה לשינוי המפה הפוליטית במהלך השנים, כאשר בתחילת שנות ה-50, מערכת הבחירות כללה שני גושים מרכזיים, גוש השמאל וגוש הימים וכי כיום, קיימות גם מפלגות סקטוריאליות ומפלגות קטנות אלו ואחרות.

שאלת המחקר בוחנת מהן הסיבות לאדישות הבוחרים, כלומר מהן הסיבות לשינוי בהתנהגות ועמדת האזרח הישראלי בעת בחירות ?

האזרח הישראלי מגלה בשנים האחרונות חוסר עניין בפוליטיקה, בד בבד לירידה באמון במוסדות הפוליטיים ואכזבה מהפוליטיקה ואף סלידה ממנה. עד ראשית שנות האלפיים נחשב האזרח הישראלי הממוצע ייצור פוליטי מאוד – דעתן, סקרן, פעיל ומשתתף וכפועל יוצא מזה גם השתתף באופן פעיל בבחירות לכנסת.

מאז 1999, אז עמד שיעור ההשתתפות בבחירות על כ-80%, ישראל מצויה במשבר בכל הנוגע להשתתפות בבחירות לכנסת. כך למן הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001 ולאחריהן הבחירות לכנסת ב-2003 ירד שיעור ההשתתפות לטווח של 60% 70%. בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) היה שיעור ההשתתפות 67.7%.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הגורמים העומדים מאחורי האדישות של הבוחרים בישראל.

הבדיקה כללה התייחסות למספר פרקים מרכזיים , כאשר הפרק הראשון, כרקע לעבודה הנוכחית מציג את שיטת הממשל בישראל ושיטת הבחירות לאורך השנים, הפרק השני מציג את הסביבה הפוליטית בישראל המחולקת לגושים, הפרק השלישי מתייחס לאדישות הבוחר ומערכת הבחירות בעולם, הפרק הרביעי דן בסיבות לאדישות הבוחרים בישראל, תוך התייחסות לסיבות השונות, לקבוצות המרכיבות את האוכלוסייה הישראלית ולתרבות הפוליטית בישראל.

הספרות העלתה ראיות לכך שהאזרח הישראלי וקבוצות מיעוט בישראל מציגים רמה גובהה של אדישות כלפי הבחירות בישראל, כפועל יוצא מכל, כל מערכת בחירות מציגה שיעור נמוך יותר של בוחרים ומעורבות נמוכה יותר בהליך הפוליטי..