יחסי אבות- בנות מופיעים בתנ"ך בנרטיבים, חוקים, מיתוסים ומטאפורות. הנטייה המקראית היא להתמקד בסיפורים בודדים – ראוי לציון הוא סיפור הקרבת בת יפתח בשופטים יא'  והסיפור האפל של בנות לוט אשר כלל פיתוי אביהן בבראשית 19.

העבודה הנוכחית תבחן האם יש אהבה של אבות לבנות במקרא, ואם כן כיצד לידי ביטוי? האם הספרות המקראית מבקרת את דמות האב או תומכת בו, האם הספרות המקראית מגנה על הבנות, האם כתוצאה ממערכת היחסים הדמויות עוברות שינוי משמעותי ?

על מנת לבחון שאלות אלו, תחילה יוצג פרק המפרט את החוק המקראי ויחסו לנשים, מתוך הבנת מעמדן החוקי של נשות המקרא, נגיע למקרים ספציפיים המציגים מערכת חסים בין האב לביתו. בעניין זה חשוב לציין כי הספרות המקראית רצופת דמויות נשיות, אך רובן ככולן, לא קיבלו תפקיד מרכזי בעלילה. נשים נותרו באלמוניותן, היו פאסיביות בהתנהלותן, צוינו בעת שהתעברו וילדו צאצאים, או בעת שהתחרו על תשומת הלב של בעליהן.

הספרות אם כן, מלמדת על פערים ברורים בין נשים וגברים ביהדות, במקרא ובמדרשי חז"ל, ועל נחיתותה הברורה של האישה. ביטוי למעמד האישה היה דיני האישות והיות האישה מודרת מהעשייה הציבורית.

הטקסט המקראי, מציגה את נחיתותה של האישה חסרת השם ׁבת יפתח) וחסרת הקול (דינה) לעומת חז"ל המקנה לה זכויות אדם, מאפשר לה להביע את דעתה וכן מציגה כבעלת אישיות עצמאית יותר. יחד עם זאת, בסופו של עניין, גורלה נחרץ ואין היא כאישה יכולה לעשות מאום על מנת לשנות את גורלה.

הגורל האכזר של בת יפתח לעומת גורלו המשתנה של יצחק המאפשר לו להרבות את זרעו, מלמד שוב על ההבחנה בין המינים ועל אי חשיבותה של האישה לעומת הגבר בפרשנות חז"ל וכן בפרשנות המקראית.

הפרשנות מאפשרת לנשים להשמיע קולן לעיתים רחוקות, שכן הכל נקבע עבורן, נישואין, גירושין, האפשרות ללמוד, להתייחד, לכלכל עצמן וכדומה. הנשים/הבנות גם מצייתות בהכנעה לאור הגזרה הפטריארכלית שנקבעה עבורן. אומנם ההלכה והאגדה מעניקים לאישה זכויות שונות ומפארות את האישה הראויה, אך מדובר בזכויות חלקיות שאין בהם ממש כדי לשנות את מעמדה של האישה באופן מהותי. הבת תלויה במשאבים של האב ברצונו ובבחירותיו וממנה נדרש להיות בת פסיבית וצייתנית.