מקורו של מוסד הנישואין בזוג הראשון שמוזכר בתנ"ך אדם וחוה. אך הסטנדרטים החברתיים והחוקים של הנישואין עברו שינויים רבים.  בבראשית ב' כ"ג נכתב "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי .זאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זו".

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הנושא אבות ובנות במקרא- החוק, מערכת היחסים ומה שביניהם.

החוקים במקרא מופיעים בשלושה קבצים הנפרדים זה מזה. "ספר הברית" מכיל בתוכו את החוקים המופיעים בשמות כ – כ"ג ובספר הברית הקטן, שמות ל"ד, 17 – 26. "ספר כהנים" כולל בעיקר את החוקים העוסקים בעניינים פולחניים, בנוסף למצוות חברתיות ומוסריות, קובץ זה כולל את ספר שמות כ"ה – ל"א, ל"ה – מ', את כל ספר ויקרא ואת ספר במדבר א' – י', כ"ח – ל'.

חוק הייבום מוגדר כחוק בספר דברים פרק כה מטילה על הגיס=יבם  לשאת את גיסתו.  מטרת הייבום היא כאמור הולדת בן[1].

בנות צלופחד היו חמש אחיות – מחלה, נועה, חוגלה, מילכה ותרצה (במדבר כ"ב), שחי בסוף יציאת מצרים והתכוננו להיכנס לארץ המובטחת. הן הביאו בפני הקהילה הישראלית את זכותה של האישה וחובתה לרשת רכוש בהעדר יורש זכרי במשפחה. הטקסט התנ"כי אינו מעיד על צלופחד עצמו, אלא שמת ב -40 שנה, כאשר בני ישראל נדדו במדבר.

התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה  בתקופת המקרא היו חותם מאוחר לקשר שהתקיים בפועל בין בני זוג. בגמרא מוזכרות שלוש דרכים לקניית אישה :כסף שטר וביאה. אלו אינם תקפים אלא אם מלווים בהצהרתו של החתן "הרי את מקודשת לי בכסף (שטר או ביאה) זה כדת משה בישראל".

ההתפתחות הראשונה בתפיסת הנישואין מופיעה במקרה של למך, דור שביעי לאדם הראשון "שלקח לו שתי נשים"[2]. הנישואין אינם עוד זכות בלעדית של הגבר אלא הסכמה דו צדדית ואחריות הדדית .