יש הטוענים שנושא מעמד האישה חייב להיות מוטמע לתוך התרבות הארגונית, וכי "סוכנות" המופקדות על הנושא גורמות לו, למעשה, נזק. הם מתעלמים מהיעדר כוח ועצמה של נשים. כדי להבטיח מנהיגות נשים אמיתיות יש ליצור מנהיגות פמיניסטית, מודעת ומחויבת.

עבודת סמינריון זו בוחנת את המנגנון לקידום שוויון מגדרי ברשות מקומית ערבית.

מעמדן הפוליטי של הנשים הערביות מלמד על היותן הקבוצה החלשה ביותר בציבור. גברים ערבים זוכים לנתח כוח במערכת הפוליטית, שממנה מודרות הנשים הערביות באופן גורף.

אישה ערבייה מעולם לא נבחרה לכנסת מטעם מפלגה המייצגת את הציבור הערבי, כאשר חוסניה ג'בארה נבחרה לכהונה אחת בשנת 1999 מטעם מרצ, שהיא מפלגה ציונית  עולה כי אף שישנן נשים ערביות מנהיגות, משכילות ובעלות מודעות פוליטיות עמוקה, הן לא הצליחו להתברג במקומות ריאליים, למרות ההצהרות שנשמעות חדשות לבקרים מצד המפלגות שמייצגות את הציבור הערבי אודות חשיבות המאבק לשוויון הנשים.

לצורך חקר המקרה הנוכחי, נעשה שימוש בספרות ומקורות מהמועצה על מנת להבין את הקונפליקט הנדון להסיק מסקנות ולהציע דרכי פתרון.

הרשויות המקומיות הן ספקי השירותים העיקריים לכלל התושבים ביישובים השונים. הן מספקות שירותים חברתיים ושירותי תשתיות מתוך אחריות שלטונית.

לשלטון המקומי יש חשיבות רבה באוכלוסייה הערבית, ועל כך מלמדים שיעורי ההצבעה הגבוהים באופן קבוע – כ-90%. אולם במרבית המקרים דפוסי ההצבעה שמרו על מסגרת מסורתית של הצבעה חמולתית.

אומנם קיימים שינויים ברשויות המקומיות הערביות אשר מקורם בדמוקרטיזציה והתמודדות עם התמורות של התקופה המודרנית, אך השתתפות נשים , לא נכללת במסגרת השינויים הללו.