"שחיקה היא תהליך שבעקבותיו משתנות עמדותיו והתנהגותו של בעל מקצוע בכיוון שלילי, כתוצאה מלחצים בעבודתו". כלומר, מתקיימת רגרסיה בהתנהגותו של העובד במספר היבטים ארגוניים.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את רמת השחיקה של מורים ומדריכים המלמדים בפנימייה של חינוך רגיל לעומת חינוך מיוחד.

עציון מגדיר שחיקה כמצב פסיכולוגי של עובד הנמצא במצב של עייפות נפשית וגופנית הנובעת מעבודה עם אנשים אחרים. בין החוקרים קיימת תמימות דעים לגבי חוסר הסכמה על הגדרת המושג שחיקה.

התפיסה התיאורטית המקובלת של שחיקה רואה בה צורה תגובתית ללחץ ולמועקה (STRAIN) במילים אחרות לחצים כרוניים נמשכים כגון קונפליקט תפקידי, עומס יתר ועמימות תפקידית, וכן לחצים חיצוניים כגון איום בפיטורין, גורמים לשחיקה. מתוך ההגדרות שהוצעו בספרות לשחיקה אחת מהן המאפיינת את גישתם של טלמור, רייטר ופיגין בולטת במיוחד. הם ראו את השחיקה כסופו של תהליך התמודדות עם לחצים שלא היה מוצלח.

כמו-כן השחיקה לדעתם הנה נסיגה פסיכולוגית מהעבודה כתגובה לחוסר שביעות רצון או כתוצאה מלחץ מוגזם. לאור זאת, הם מקשרים בין המושג שחיקה לבין אובדן התלהבות ואובדן תחושת שליחות בעבודה. הם מצאו כי בין התופעות הגלויות של שחיקת המורה ניתן לראות תגובות חריפות של כעס, חרדה, אי שקט, דיכאון, עייפות, שעמום, ציניות, אשמה, תגובות פסיכו-סומטיות ובמקרים קיצוניים גם התמוטטות נפשית. מן הבחינה המקצועית אפשר לראות ירידה ניכרת ביכולת הביצוע, ובהוראה – היעדרויות ממושכות מפאת מחלה ופרישה מוקדמת.

נושא השחיקה בעבודתם של מורים (בעיקר) ומדריכים (באופן מצומצם הרבה יותר) כמו גם במקצועות שרות אחרים (עובדים סוציאליים, אחיות וכולי) נחקר בהקשרים שונים במדעי החברה, פותחו לגביו תיאוריות שונות, ובשנים האחרונות החלו החוקרים להתעניין יותר ויותר בתופעה של שחיקת בעבודה

בעבודה זו נערכת השוואה בין שחיקת המורים למדריכים במסגרת פנימייתית המאופיינת כחינוך מיוחד – ובמסגרת פנימייתית המאופיינת כחינוך רגיל – ובין שתי הקבוצות הנחקרות כל אחת בפני עצמה במסגרת חינוכית אחת. כלומר,נבדקת מידת שחיקת המורים בפנימייה בעלת אופי של חינוך רגיל מול שחיקתם בפנימייה בעלת אופי של חינוך מיוחד ואת מידת שחיקת המדריכים באותם מקומות.