דון יצחק אברבנאל (1937 – 1508) היה גדול המנהיגים היהודים, בשלהי ימי הביניים, דמות ייחודית, בעל השפעה אשר הכתה גלים בעולם היהודי ומחוצה לו.
גובני פיקו דלה מירנדולה (1463 – 1494), היה פילוסוף והומניסט איטלקי אשר התפרסם בעיקר בעקבות מאמרו לעל כבוד האדם.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את משמעות האדם במשנתו של אברבנאל ופיקו דלה מירנדולה.

הקדים את הפילוסופים המוצגים לעיל, הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים", הוא יצירת מופת בתרבות היהודית (הרמב"ם, ספרד 1138 – מצרים 1204). "מורה נבוכים" הוא מעין מדריך אינטלקטואלי-רוחני אשר נכתב לצורכי השעה של המאה ה-12, אך הוא אקטואלי ורלוונטי גם בעיצומו של העידן המודרני או הפוסט-מודרני. "מורה נבוכים" נחשב היום לאחד החיבורים הפילוסופיים החשובים ביהדות.

בספר מוכיח הרמב"ם כי היהדות היא דת השכל הצרוף, וחלק מיסודותיה זהים לתפיסת היסוד של הפילוסוף היווני אריסטו. הרמב"ם בהתייחסו ליסוד השכלי באדם התבסס על אריסטו ואפלטון ונראה כי אברבנאל ופיקו התבססו גם הם על יסודות משנתם אריסטו, אפלטון וכן הרמב"ם, עם שינויים לכאן או לכאן.

פיקו ראה באדם, דבר מופלא וטען כי אין מופלא יותר מין האדם. הסיבה לקביעתו זו, נבעה מעליונותו של טבע האדם, כאשר עליונות זו טומנת בחובה את היות האדם איש בשורה, היותו עמית לעליונים ממנו ואדונם של התחתונים ממנו, היותו בעל חושים חדשים המסייעים לו לפרש נכונה את הטבע, היותו בעל תבונה רבה, בעל שכל מואר  וכן היותו חולית הקשר  של העולם. לכן האדם הנו פלא ראוי להערצה.

אברבנאל, סבר כי האדם הנו חיה חברתית ומדינית מטבעו, אך לא קיים שוויון בין בני האדם, כאשר קיים האדם הנעלה העומד על ישראל לבדו והיתר נחותים ממנו. האדם בעליונותו שולט על החיה  וכי אברבנאל גם מבחין בין ישראל לאומות. לטענתו עם ישראל, נעלה מכל שאר האומות ולפיכך רשאי הוא להיות אדון להם וכי על הכוהנים, הם האנשים הקדושים להיות מושלי העם.

העבודה הנוכחית תבחן את משמעות האדם כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנתו של אברבנאל ופיקו דלה מירנדולה.