מחקר זה סקר את הגורמים אשר נמצאו כמשפיעים על עזיבת העובדים בבנק.

מדגם המחקר כלל 65 נחקרים ומתוכם 26 גברים ו-49 נשים , מרביתם נשואים, בעלי השכלה על תיכונית. ממוצע גילאי הנחקרים נמצא כ-36.72 שנים ו ממוצע שנות הוותק בארגון עומד על כ-13 שנים..
כלי המחקר היה שאלון לדיווח עצמי אשר כלל ארבעה חלקים :
חלק א – שאלון המודד שביעות רצון מתוך סמינובסקי (2003).
חלק ב – שאלון המודד שחיקה במקום העבודה של פיינס (1984).
חלק ג – שאלון המודד כוונות עזיבה של (Bhagat, Allie and Ford (1991
שאלון פרטים אישיים- גיל, מין, מצב משפחתי, וותק וכולי.
רציונל המחקר הנוכחי מצאה קשר בין משתני המחקר (שביעות רצון, שחיקה וכוונות עזיבה) וממנו נגזרו 3 השערות מחקריות:
א. יימצא קשר חיובי בין שחיקה בעבודה לבין כוונות עזיבה.
ב.יימצא קשר שלילי בין שביעות רצון בעבודה לבין כוונות עזיבה.
ג. יימצא קשר שלילי בין שביעות רצון לבין שחיקה.
לאור המחקר עולות 3 מסקנות מרכזיות התואמות את מודל המחקר הנוכחי:
1. קיים קשר חיובי בין שחיקה בעבודה לבין כוונות עזיבה.
2. קיים קשר שלילי בין שחיקה בעבודה לבין שביעות רצון.
3. קיים קשר חיובי בין שביעות רצון בעבודה לבין כוונות עזיבה.

ממצאי המחקר הובילו את החוקר לתובנה כי על בנק …..לפעול למען עליית שביעות הרצון וירידת השחיקה על מנת למנוע או להפחית עזיבת עובדים ולכן הוצעו מספר המלצות כגון: גיוס עובדים חדשים – חברת החברה צריכה לבדוק אפשרות לשילוב עובדים חדשים בצוות וזאת על מנת להפחית את השחיקה הקיימת בעבודה , סיוע לעובדים ככלל ולעובדים חדשים בפרט, ניהול דמוקרטי ושוויוני, סיוע פסיכולוגי מטעם הארגון ועוד.