החתונה היא אחד מהאירועים המרכזים והחשובים בחייו של האדם הבוגר, כאשר לה השלכות חברתיות משמעותיות ביותר, הבאות לידי ביטוי בשינוי המעמד המשפחתי והכלכלי של בני הזוג, מקומם בקהילה, מקום מגוריהם ועוד.

עבודה זו עוסקת בשינויים שחלו בטקס החתונה בתקופת ימי המקרא ,המנהגים, צורת עריכת החתונה ,מנהגים הנלווים אליה לעומת טקס החתונה בתקופה המודרנית בת זמננו.

החתונה היא אחד מהאירועים המרכזים והחשובים בחייו של האדם הבוגר, כאשר לה השלכות חברתיות משמעותיות ביותר בישראל, מוסד הנישואין עדיין שומר על ערכו ויציבותו, לעומת מדינות המערב האחרות.

חשיבותו של מוסד הנישואין בא לידי ביטוי באופיו של מוסד הנישואין בישראל, כאשר בישראל, מוסד הנישואין עדיין שומר על ערכו ויציבותו, לעומת מדינות המערב האחרות

התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה  בתקופת המקרא היו חותם מאוחר לקשר שהתקיים בפועל בין בני זוג, כאשר הקשר נחלק לשני שלבים ושני טקסים: שלב הקידושין/אירוסין . בשלב זה היה החתן משלם מוהר לאבי הכלה או לנציגוֹ. תשלום המוהר היה מַקְנה לחתן זכות על הכלה. האישה המאורסת אסורה על כל גבר אחר, כמו אשת איש.

ההתפתחות הראשונה בתפיסת הנישואין מופיעה במקרה של למך,דור שביעי לאדם הראשון "שלקח לו שתי נשים" (בראשית ד ,י"ט). הנישואין אינם עוד זכות בלעדית של הגבר אלא הסכמה דו צדדית ואחריות הדדית .

העבודה הנוכחית בחנה את מוסד הגירושין וכן מוסד הנישואין בחברה המקראית ובחברה המערבית, תוך התמקדות בחברה הישראלית המאגדת בתוכה חברה מערבית- חילונית וחברה דתית. מנהגים וחוקים רבים נשתמרו לאורך תקופת המקרא ועד ימינו אנו, כאשר ההתייחסות היא לחברה המקראית למול החברה היהודית- דתית בת זמננו.

הסוגיה הנדונה תיבדק באמצעות מחקר תוכן איכותני על מנת לנסות ולמצוא את ההבדלים בין שתי התקופות. הניתוח יתבסס על סקירה ספרותית של מאמרים, כתבי עת ושימוש באמצעי ספרות נוספים.

ממצאי העבודה מלמדים כי החברה הישראלית נשארה במקרים רבים בתקופה הקדומה – המקראית ולא צעדה קדימה אל עבר ערכי המערב והמודרניזציה. כלומר עצם אי הפרדת הדת מהמדינה מעכבת את התפתחותה המערבית-מודרנית ואת זכויות הפרט והאזרח בישראל.