הפילוסופיה המסורתית העמידה את סוקרטס בתור פילוסוף לדוגמה, בין השאר, כיוון שדעותיו הפילוסופיות שימשו לו כדרך חיים. יחד עם זאת, אין אנו יודעים בוודאות מי היה סוקרטס ומה היו בדיוק דעותיו, שכן הוא עצמו לא כתב דבר וכל הידוע עליו ועל דעותיו נמצא בכתביהם של אחרים כדוגמת אפלטון ואריסטו. ולמרות זאת, כנראה כיוון שהיה אכן אדם בעל שיעור קומה, נמצאים המקורות שבידינו מספיקים על מנת לעמוד על פרטי חיו העיקריים, עליהם אין חילוקי דעות מהותיים.

עבודה זו, דנה בסוגית האושר וההנאה והקשר בניהם על פי סוקרטס, מתוך עדותו של אפלטון.

על פי העדויות, נהג סוקרטס לדון עם אנשי עירו בשאלות מוסר עקרוניות שהקשר בניהן לבין מוסר אינו תמיד ניכר במבט ראשון, כגון מהו האומץ, מהי מהות האושר וכדומה. בהקשר זה יש לציין כי חיפוש האמת והצדק היוו עבור סוקרטס דרך חיים. הוא האמין שמה שאמיתי הוא נכון, טוב, צודק ויפה. מוסר ותבונה חד הם, ובאופן מוחלט לכולם. לעשות רע פירושו לנהוג שלא בתבונה, ולכן מקור הרע הוא באי-הידיעה, בבורות. האדם החכם, היודע ומבין מה נכון, מה טוב ומה צודק, הוא גם יתנהג נכון עם עצמו ועם זולתו. לא קל להגיע אל הידיעה האמיתית. אבל ההישג הגדול הוא בהכרה ש"אני יודע שאינני יודע", ולכן אני שואף ורוצה לדעת.

אפלטון (428 לפסה"נ), אחד מהצעירים שנהו אחרי סוקרטס, הותיר אחריו מסכת גדולה של כתבים, אשר הניחו את היסודות של המסורת הפילוסופית שהתפתחה בעולם המערבי. כתבי אפלטון הם למעשה דיאלוגים, כלומר שיחות, אשר סוקרטס הוא המשוחח הראשי בהם. הפילוסופיה של סוקרטס אם כן, היא פילוסופיה שבעל פה, פילוסופיה של שיחות בהן האמת מתבהרת בהדרגה, צעד אחר צעד.

במילים אחרות, פעילותו ודעותיו של סוקרטס הובאו באמצעות דיאלוגים אשר הציגו שתי דעות זו מול זו וכן הציגו את מערכת יחסי הגומלין בין שתי נפשות אינטלקטואליות. אפלטון הביע את דעותיו והציג את השקפותיו אל מול דעותיו של סוקרטס על הטוב, הנכון צודק והיפה, באמצעות הדיאלוגים אשר ניהל כביכול עם סוקרטס.

עבודה זו, דנה בסוגיית האושר וההנאה והקשר בניהם על פי סוקרטס, מתוך עדותו של אפלטון שדמות דיוקנו של סוקרטס כפי שצוירה על ידו, הנה השופעת והמרשימה ביותר.

תחילה ישנו ניסיון להבין את מהות המושג אושר והאם ובמה נבדל האושר מן ההנאה? התפיסה ההדוניסטית מזהה את האושר עם ההנאה ונראה כי היא מאפיינת את דעותיו ומחשבותיו של סוקרטס, יחד עם זאת על פי סקירת הדיאלוגים השונים דעה זו של סוקרטס משתנה באופן קיצוני למדי ולכן לאור דעותיו הסותרות של סוקרטס בסוגיה זו, נשאלת השאלה האם ניתן לייחס לסוקרטס עמדה קוהרנטית וחד משמעית בנוגע למושגים אלו והקשר בינהם והאם מיישב סוקרטס את הסתירה המושגית? או שמא האושר וההנאה הם מושגים שונים עם קשר תלותי,סיבתי בניהם?

ככל הנראה, ניתן לפרש את ההנחות והעמדות המשתנות, כהתפתחות שחלה בו (בסוקרטס) בציר הזמן בו הופיעו הדיאלוגים הנ"ל, כמו כן, ניתן ליחס סתירות והבדלים אלה כתופעה מגמתית של אפלטון המחבר, ואולי אף יש לראותם כציטוטים למקור או פרשנויות לאמירותיו של סוקרטס.

לאור העמדות המשתנות בדיאלוגים השונים האם נכון לומר כי סוקרטס הדוניסט?

לאור דעותיו רבות הפנים של סוקרטס וכנגד סותריו היכול אדם להיות מאושר?