ההנחה הרווחת היא כי הערכה עצמית קובעת באופן שיטתי את איכות חייהם ולהיפך וכי משתנים אלו משפיעים באופן חיובי על מידת החרדה בקרב בני האדם קרי: הערכה עצמית גבוהה ואיכות חיים חיובית מובילה למידת חרדה פחותה ולהפך.
העבודה הנוכחית עניינה בבחינת הקשר בין חרדה תכונתית והערכה עצמית לבין איכות חיים בקרב מודטים (אנשים העוסקים במדיטציה) לעומת אחרים.
השאלה הנשאלת האם משוואה זו רווחת יותר בקרב מודטים לעומת אחרים?
בפתח הדיון מוגדרים משתני המחקר הנוכחי כאשר הערכה עצמית מתבטאת באוסף האמונות והמחשבות שיש לפרט כלפי עצמו כאשר ההערכה עצמית גבוהה וחיובית מובילה את הפרט לקראת חוויות טובות יותר, סביבה טובה יותר ומציאות טובה יותר לעומת הערכה עצמית נמוכה. חרדה תכונתית הנה תכונה נרכשת, המתבטאת בנטייה של הפרט לתפוס טווח רחב של נסיבות כמאיימות, למרות שהן בלתי מאיימות ולהגיב באופן בלתי פרופורציונלי. איכות חיים מוגדרת כטיב התנאים שהאדם חי בהם כלומר איכות חיים כוללת את הגשמת רצונות אישיים של האדם.
עבודה זו עוסקת בקשר בין חרדה והערכה עצמית לבין איכות חיים בקרב מודטים (אנשים העוסקים במדיטציה) לעומת אחרים.
רציונל המחקר הערכה עצמית וחרדה מתווכים את הקשר שבין תרגול/חוסר תרגול של מדיטציה לבין איכות חיים.
במסגרת המחקר הנוכחי הופצו שאלונים אשר בחנו את הקשר בין חרדה והערכה עצמית לבין איכות חיים.
מטרתו העיקרית של המחקר לבחון שתי קבוצות שונות – קבוצת מודטים לעומת קבוצות אחרות, הנבדלות ביניהן לכאורה ולעמוד על אופי הקשר הערכה עצמית, חרדה תכונתית ואיכות חיים.
תקציר
מבוא
1. רקע תיאורטי
2. השיטה
3. הצגה וניתוח הממצאים
4. דיון
ביבליוגרפיה
נספחים