מאז פיתוחם של מבחני האינטליגנציה, נערכו מאות מחקרים שמטרתם הייתה לבחון את התוקף שלהם כגון, בדיקה של מידת הקשר בין הציונים במבחן אינטליגנציה לבין מדדים שונים של הצלחה אקדמית, כמו ציונים בבית הספר, הערכות מורים והתמדה בלימודים.

השאלה המרכזית במסגרת עבודה זו האם המיון על פי IQ מהווה הזדמנות שווה לכולם או הנצחת פערים חברתיים ? כמו כן כיצד נוצרים פערים אלו ? האם פערים אלו מוצדקים?

"אינטליגנציה רגשית, נטען כי לרוב פרטים בעלי מנת משכל נמוכה נאלצים לעבוד עבודת כפיים ולהסתפק במשכורת זעומה לעומת פרטים בעלי מנת משכל גבוה העובדים בד"כ במשרות טובות ומתפרנסים היטב.

הדרך המקובלת ביותר כיום לקביעת רמת האינטליגנציה היא על ידי מבחן אינטליגנציה הבודק התנהגות באופן מרוכז בזמן קצר, שבו הנבחן מבצע מטלות בתחומים שונים

העמדה הטוענת ליעילותם של מבחני האינטליגנציה ותומכת ביישומם גורסת כי , ההצלחה המתמשכת של מבחני האינטליגנציה לאורך יובל שנים  ניתנת להסבר בכך שהתקופה מתאפיינת כעידן חדש בחשיבה האנושית, עידן בו מודגשים עקרונות הרציונאליות האובייקטיביות המדעית והמריטוקרטיות כבסיס לריבוד

מבחן האינטליגנציה המהווה כלי מיון וסלקציה בין פרטים בחברה, מוביל להעמקת הפערים החברתיים, לא כול שכן עושה עוול לפרטים בעלי איכויות וכישורים שונים אשר אינם באים לידי ביטוי במבחן. מבחן האינטליגנציה למעשה בוחן כשרים "שכלים" בלבד ואיננו נותן את הדעת לכשרים תנועתיים, רגשיים, מוסיקאליים ועוד העשויים לקדם את הפרט בסולם החברתי.