בישראל קיים ריבוד חברתי וכלכלי ואי שוויון בין קבוצות שונות באוכלוסייה .  טיפול ממוקד מטעם הממסד בקבוצת מובטלים מקבלי הבטחת ההכנסה הנלחמים על  הזכות לקיום מכובד הנה צעד חשוב מעין כמוה שכן יש לצמצם את ממדי העוני ולפעול למען השכבות החלשות.

סיקרה זו עניינה בתכנית להחזרת מובטלים כרוניים למעגל העבודה – תכנית ויסקונסין

משרד האוצר בישראל פעל לשם הכנסת מקבלי הבטחת ההכנסה למעגל העבודה באמצעות "תכנית ויסקונסין". הפעלת תכנית זו מעלה מספר בעיות, בצד המטרה החיובית העומדת בבסיסה והיא צמצום ממדי העוני בישראל ומלחמה באבטלה בישראל . מאמר זה עומד מבחינה תאורטית על ההשלכות הנובעות מהתכנית וינסה להעריך את סיכויי הצלחתה.

מורכבותה של בעיית האבטלה מחייבת אם כן, התייחסות ייחודית לקבוצות יעד מוגדרות. האבטלה איננה נחלקת באופן שווה בין האוכלוסיות השונות במדינה וקיימים הבדלים מהותיים ביניהם ולכן טיפול נקודתי בקבוצות אלו יכול אולי להביא לידי פתרון מעשי. התכנית המוצעת מותירה את קבוצות חלשות בחברה הישראלית בתחתית הפירמידה, מקום בו הם היו לפני כן. על המדינה לדאוג כי השכבות החלשות ככלל יזכו לקיום מכובד במדינה ולכן לא ניתן לשלול קצבאות או להפחית אותן שכן אלו הקבוצות הזקוקות להן לשם עצם קיומן.

התכנית מלמדת על הבדלי המעמדות בחברה בה המעמד הגבוה דהיינו הרשויות, המעסיקים והחברות הפרטיות עושקים את מעמד הפועלים המנוצל התכנית מלמדת גם על מיסוד הפערים בחברה הישראלית ועל האפליה והקיפוח ככלל בשוק העבודה הישראלי. נראה כי על מנת שתכנית זו תטשטש את הריבוד החברתי עליה להוסיף נדבכים לתכניות הכוללים תמיכה סוציאלית, משפטית וכספים לקבוצות החלשות במדינת ישראל.