סוגיית כשירותם של דירקטורים בחברות ציבוריות הפכה לאחת מהסוגיות והרלוונטיות ביותר ככורח מהמורכבות של העולם העסקי וזאת לאור משברים פיננסיים בעולם, בשלהי המאה הקודמת, אשר הביאו למיקוד תשומת הלב לסוגיית הממשל בתאגיד תוך הקדשת תשומת לב מיוחדת לאחריות ולכללי ההתנהגות של חברי הדירקטוריון ושל נושאי משרה אחרים בחברה, הן בפסיקה והן בחקיקה.

מטרת עבודה זו לבחון את סוגיית הכשרת דירקטורים תוך התייחסות למצוי במשפט הישראלי ולמשפט זר.

בתחילת שנות האלפיים עלתה סוגיית אחריות חברי הדירקטוריון ונושאי משרה אחרים בחברה לדיון ציבורי נרחב בעקבות שורה של שערוריות פיננסיות שפקדו את ארה"ב, בין השאר בנוגע למתן הלוואות של חברות לנושאי משרה בהן ולקרוביהם, להונאת הציבור ורואי החשבון המבקרים של חברות ולניסיונות התנערות של דירקטורים מאחריותם. בשל אלה חוקק בשנת 2002 ה- Sarbanes Oxley Act (במסגרת תיקון לחוק ניירות ערך האמריקאי) המציב, בין היתר, דרישות מחמירות בדבר אחריותם של דירקטורים, עצמאותם ואי תלותם של גורמי בקרה, כשירות מקצועית, נשיאה באחריות וקיומם של מנגנוני דיווח. מגמת ההחמרה ביחס לאחריותם ולכללי התנהגותם של דירקטורים ונושאי משרה מצאה ביטוי בישראל הן בפסיקה והן בחקיקה.

עיון בחוק החברות, התשנ"ט-1999, מלמד כי עד לתיקון מספר 3 משנת תשס"ה, חברה ציבורית יכלה למנות דירקטורים ללא קשר לכישוריהם המקצועיים. הדבר היה נכון גם לגבי הדירקטורים החיצוניים וגם לגבי יתר הדירקטורים. חוק החברות החדש, על סעיפיו מתייחס למנהלים ככלל, אך בעיקר לדירקטוריון. הוא מכיל דרישות וציפיות רבות מהדירקטוריון. השאלה הנשאלת האם הוא דורש הכשרה ספציפית מדירקטורים?

מטרת עבודה זו לבחון את סוגיית הכשרת דירקטורים תוך התייחסות למצוי במשפט הישראלי ולמשפט זר.

שאלה זו תקבל מענה בפרקים הבאים אשר ירכיבו את העבודה הנוכחית ויוצגו כדלהלן:

הפרק הראשון יציג רקע תאורטי בו אגדיר מהו דירקטוריון, מיהם נושאי המשרה, חובותיהם של נושאי המשרה לאור חוק החברות החדש וכדומה.

הפרק השני יידון יתייחס לסוגיית הכשרת דירקטורים תוך התייחסות למצוי במשפט הישראלי ולמשפט זר וכן יציג את הצעות לפתרון הבעייתיות הנובעת מאי הכשרת הדירקטור.

הפרק השלישי והאחרון של העבודה יוקדש לסיכום ולמסקנות.