תופעת הפדופיליה היה הפרעה חמורה אשר עולה לדיון תכופות שכן תופעת אינוס ילדים וקטינים היא מהפשעים המזוויעים ביותר בחברה בישראל ובעולם. בשנים האחרונות התפרסמו מקרים לא מעטים בהם הותקפו עשרות ילדים על-ידי פדופילים ששוחררו מהכלא באלימות נוראה, ונראה שהנושא אינו זוכה לטיפול ראוי שימנע הישנות מקרים דומים בעתיד.

עבודה זו עניינה במעמדו המשפטי של הפדופיל לאור החוק להליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו- 2005 (להלן חוק לאנשים עם מוגבלויות).

המחקר מלמד באורח חד-משמעי שעבירות הפדופיליה הן חוזרות ונשנות, ושהסיכוי להתקפות נוספות על ילדים על-ידי הפדופיל המשוחרר מהכלא גבוה ביותר (בסביבות 80-90 אחוזים).

בהשוואה למדינות אחרות, מדינת ישראל כמעט ואינה מטפלת בעברייני מין כלואים. עונש מאסר אמנם מרחיק את העבריינים מהחברה אך אינו מספק פתרון לטווח הרחוק.

במרבית המדינות (ארה"ב, בריטניה, קנדה, בלגיה, דנמרק) טיפול נפשי או תרופתי הוא חלק בלתי נפרד מהענישה/טיפול בעבריין המין. חלק מהמדינות מאפשרות גם מתן טיפול בכפייה.

עבודה זו עניינה במעמדו המשפטי של הפדופיל לאור החוק להליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו- 2005 (להלן חוק לאנשים עם מוגבלויות).
על מנת לבחון את מעמדו המשפטי של הפדופיל בהתאם לחוק, נסקרה התופעה לעומקה. כלומר נסקרו מאפייני התופעה, הגורמים המובילים לתופעה, השלכות התופעה, הטיפולים המתאימים וכיוצא בזה.

הסקירה העלתה למעלה מכל ספק כי הפדופילים מוגבלים מבחינה נפשית, כאשר הסיבות לפדופיליה נעוצות בגורמים נפשיים בעיקרן, אך עשויים גם להופיע עקרב אירועים פיזיים. המסקנה אשר עלתה מהסקירה אודות התופעה הבהירה כי פדופילים אינם יציבים מבחינה נפשית ועל מנת לייצבם יש לטפל בהם באמצעות טיפולים פסיכולוגיים וכן תרופתיים.