תופעת האלימות בחברה הישראלית ככלל ובמערכת החינוך בפרט, מעסיקה אנשי חינוך ומחקר רבים המנסים למצוא דרך ופיתרון לבעיה זו. לשם כך, תופעת האלימות נחקרה רבות ונבחנו הגורמים השונים המובילים להתנהגות האלימה בקרב תלמידים, ילדים ונוער.

עבודה זו עוסקת בשאלת דרכי התמודדות המורים עם בעיית האלימות בבית הספר.

מערכת החינוך המציגה תמונת מצב מדאיגה של עלייה באלימות בני הנוער, זקוקה לתכנית טיפול ומניעת אלימות אפקטיבית וישימה. על בית הספר כמערכת מרכזית ומשמעותית בחיי התלמיד והאזרח לעתיד, למצוא את הנוסחה אשר תצמצם את ממדי התופעה. בחינת הנושא הנדון נבדקה באמצעות ניתוח איכותני של שבעה סיפורי נרטיב של מחנכים אשר התמודדו עם בעיות אלימות בכיתתם. סיפורי הנרטיב חולקו לשתי שרשראות ניתוח, כאשר כל שרשרת הציגה תמה אחרת לפיה פועל המורה/מחנך בעת טיפול באירוע אלים.

מבנה העבודה כולל ארבעה חלקים מרכזיים:
החלק הראשון מציג ספרות בנושא אלימות, גורמי האלימות בבית הספר, דרכים למיגור אלימות, הצגת תכניות התערבות, שיטות למידה, הצגת חשיבותה של האינטליגנציה הרגשית של המורה ועוד.
החלק השני מציג את שיטת המחקר, מדגם המחקר, שיטת עיבוד הנתונים והליך המחקר. כאמור, במחקר הנוכחי נבחרה שיטת המחקר האיכותנית-נרטיבית.
החלק השלישי מציג את ממצאי המחקר, תוך הצגת הסיפורים כפי שהוצגו על- ידי משתתפי המחקר וניתוחן בהתאם לשרשראות הניתוח.
החלק הרביעי מסכם את ממצאי העבודה, תוך הקבלה לממצאי הספרות וכן מציג את מסקנות המחקר.

לאור סקירת הספרות בנושא האלימות בבתי הספר, נמצא כי הגורמים המרכזיים לאלימות הנם הבדלים בין קבוצתיים וקשיים בתחום החברתי. הבדלים בין קבוצתיים כמו הבדלי עדות, הבדלי מעמד וכדומה מובילים לקונפליקטים, מאבקים ולשנאה במסגרת בית הספר והביטוי לכך הוא לעיתים קרובות אלימות פיסית. גורם מרכזי נוסף לאלימות הוא הקושי החברתי עמם מתמודדים התלמידים בבית הספר. גורמים אחרים נקשרים במורה ותפקודו בכיתה כלומר ניהול לקוי של המורה עשוי להוביל להתנהגות אנטי חברתית