הכמיהה לארץ ישראל לוותה את העם היהודי מאז שגלה מהארץ, והתבטאה בכתביו השונים – בתפילה, בשירה ובספרות. עד לראשית שנות קום המדינה מומשה כמיהה זו בידי זרמים מסוימים בלבד, וכל עליה הביאה עימה אוכלוסיה מארץ מוצא שונה

מטרת המחקר הנוכחי לבחון את השפעת ארץ המוצא של העולים הגרים במרכזי קליטה על איכות חייהם, לפי מודל איכות החיים הסיסטמי.

כיום, מדיניות הקליטה במרכזי קליטה, נועדה לעודד השתתפות פעילה יותר של החברה הישראלית בקליטה, שילובם המהיר של העולים בקהילה, תוך ליווי והדרכה ואספקת מגורים לתקופה הראשונית בארץ, כמו כן האצת הכניסה של העולים לתפקוד בתחומי החיים השונים. לפי נהלי ומדיניות הקליטה במרכזי הקליטה, שהייתו של העולה במרכז אמורה להמשך שישה חודשים (על מנת שבפרק זמן זה העולה יסתגל לתנאי הארץ החדשה, השפה ויסודות החברתיים השונים בה), אולם למעשה שהייתם נמשכת לתקופה ארוכה בהרבה וכך הופך מרכז הקליטה לגורם המעכב של תהליך הקליטה . כתוצאה מין השהייה הממושכת של העולה החדש במרכז הקליטה, נמצאה בקרב העולים נטייה חזקה יחסית ל"בידוד חברתי" המשקפת הסתגרות בקרב קבוצת העולים מאותו מוצא, המעטה בפגישות של עולים עם אוכלוסיית הותיקים, ירידה ברמת שביעות הרצון של העולים מחיי החברה בארץ ופיתוח אדישות כלפי המתרחש בחברה.

המחקר הנוכחי בוחן את השפעת ארץ המוצא של העולים הגרים במרכזי קליטה על איכות חייהם, לפי מודל איכות החיים הסיסטמי.

לצורך בחינת הסוגיה הופץ שאלון בקרב 110 נדגמים : 60 גברים ו-50 נשים , עולים יוצאי אתיופיה, ארגנטינה ובריה"מ לשעבר.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי איכות החיים הכללית נמצאה כטובה יותר בקרב הגברים לעומת הנשים . כמו כן, נמצאו הבדלים מובהקים ברמת איכות החיים בין קבוצות העולים בשדה החברתי בלבד.

נמצאו הבדלים מובהקים בממוצע איכות חיים כללית בין שלושת קבוצות העולים כאשר איכות החיים של עולי ברה"מ היא הנמוכה ביותר ואילו איכות החיים של אתיופיה ואמריקה הלטינית גבוהה יותר אולם ביניהן אין הבדלים מובהקים. ניתן להסביר הבדל מובהק זה באמצעות הצגת הקשר השלילי המובהק בין איכות חיים והשכלה, כאשר העולים מבריה"מ מצטיינים ברמת השכלה גבוהה .