בחברת הביטוח קיימת מגמת מתמדת של עזיבת עובדים במשך ארבע שנים אחרונות , המשפיעה על חוסר עמידה ביעדי החברה

ומכאן נשאלת שאלת המחקר הבאה : האם קיים קשר בין האקלים הארגוני לבין כוונות עזיבה בקרב העובדים ?

חוקרים רבים בספרות זיהו הגורמים רבים המשפיעים על החלטות עזיבה של מועסקים בכלל והן בתחום הביטוח בפרט בו עוסק המחקר הנוכחי, ביניהם גורמים ארגוניים (הזדמנויות קידום, הוגנות במערכת התגמולים, הגשמה עצמית, תחושת הערכה, הוגנות המדיניות, מחויבות), גורמים פרטניים ( חשיבות המועסק לארגון, ביצועים, גיל, מגדר, בכירות, השכלה), גורמים סביבתיים, גורמים חברתיים. כשמרבית החוקרים העלו וזיהו את הקשר העיקרי בין העזיבה לבין האקלים הארגוני כלומר "האווירה הנוצרת בקרב העובדים בארגון בעקבות נהלים, תהליכים ותגמולים" .

עבודה זו דנה בשאלה האם קיים קשר בין האקלים הארגוני לבין כוונות עזיבה בקרב העובדים ? הבדיקה בוצעה על פי שיטת מחקר כמותית. נעשה שימוש בשאלונים אשר מודדים את המשתנים במחקר

השערות המחקר בנבדקו:
1. קיים קשר שלילי בין אקלים ארגוני לבין כוונות העזיבה.

2. קיים קשר שלילי בין אקלים ארגוני לבין מימד פסיבי ( בגדר מחשבה) מתוך משתנה כוונות העזיבה.

3. קיים קשר שלילי בין אקלים ארגוני לבין מימד אקטיבי ( בגדר פעולה) מתוך משתנה כוונות העזיבה.

ממצאי המחקר העיקריים מעלים כי קיים קשר שלילי מובהק בין מימד כוונות העזיבה הפסיבי לבין אקלים ארגוני, אך עם זאת לא נמצא קשר שלילי מובהק בין מימד אקטיבי לבין אקלים ארגוני .