מערכת הפנסיה בישראל השתנתה באופן דרסטי מאז אמצע שנות התשעים, כשעמדה בפני משבר חסר תקדים. המעבר לתכניות ההפקדה מוגדרות כטווח רחב יותר של אפשרות השקעות והעברת הנטל מהכנסות מהממשלה למשתתף בתוכנית הפנסיה הפרטית.

עבודה זו תבחן את ההיסטוריה של הרפורמה בפנסיה הישראלית, תוך התייחסות לשאלה מה הם השיונויים במערכת הפנסיה וכיצד השפיעו על מצבו של העמית ?

בישראל הזדקנות האוכלוסייה עלולה לגרום לא רק לגירעון בתקציב הביטוח הלאומי אלא גם לעלייה בשיעורי העוני בקרב קשישים. הסיבה לכך היא הירידה בשיעורי ההשתתפות של קשישים בכוח העבודה והכיסוי הפנסיוני הנמוך. לעיתים קרובות אין לקשישים מקורות הכנסה אחרים מלבד קצבת הביטוח הלאומי, כגון: פנסיה מבוססת תעסוקה, קופות גמל או סוג אחר של חסכונות.

ההכנסה היא קצבאות ביטוח לאומי אינן יכולות לשמור על רמת חיים ראויה. מחקר זה בוחן את ההיסטוריה של הרפורמה בפנסיה הישראלית, תוך התייחסות לשאלה מה הם השינויים במערכת הפנסיה וכיצד השפיעו על מצבו של העמית.

מערכת הפנסיה בישראל השתנתה באופן דרסטי מאז אמצע שנות התשעים, כשעמדה בפני משבר חסר תקדים. המעבר לתכניות ההפקדה מוגדרות כטווח רחב יותר של אפשרות השקעות והעברת הנטל מהכנסות מהממשלה למשתתף בתוכנית הפנסיה הפרטית.

הרפורמות בישראל הונהגו בפרק זמן קצר יחסית והובילו לשינויים מרחיקי לכת לא רק במערכת הפנסיה אלא גם בשוקי ההון. הן הביאו למעבר ממערכת פנסיה מווסתת על ידי הממשלה למערכת הפועלת בשוק החופשי.

הפנסיות בישראל מורכבות ממערכת פנסיית זקנה ממלכתית, מערכת פנסיה פרטית שעובדים נדרשים כחוק להשתתף בה ומפוקחת ומוסדרת על ידי הממשלה, וממערכת פנסיה לעובדי מדינה.

מערכת פנסיית הממשלתית מנוהלת על ידי ביטוח לאומי (המוסד לביטוח לאומי). כל התושבים בני 18 ומעלה מחויבים על פי החוק לשלם דמי ביטוח לביטוח לאומי כחלק ממערכת ביטוח הזקנה.