חופש הביטוי, על פי הדמוקרטיה הליברלית המערבית, הוא אחד מאותם עקרונות היסוד של זכות האדם, כך שבני אדם בודדים זכאים באופן טבעי ואוניברסלי לערך זה. בדמוקרטיה, הסרת מכשולים מבניים ומוסדיים המעכבים את פעולתה העצמאית של התקשורת משחקת תפקיד הכרחי בבנייה ופיתוח תרבות דמוקרטית במדינה.
סקירת ספרות זו עניינה בבחינת חופש ביטוי וצנזורה בישראל
חופש ביטוי הוא אחד הערכים החשובים במשטר דמוקרטי ומעצם מהותו הוא מקדם ערכים נלווים כגון חופש דעה, ביטוי, אוטונומיה ועוד…
חופש הביטוי , עם כל חשיבותו, נמצא בסכנה. הוא תמיד נמצא בסכנה. השופט הולמס אמר כי : "רדיפת הבעה של דעות נראית הגיונית באופן מושלם". לכל שלטון יש נטייה אינהרנטית לצמצם ולסייג את חופש הביטוי ככל שרק יתנו לו – ולכן, אם חפצים ביקרו של חופש הביטוי, צריך לעמוד על המשמר ולהגן עליו.
המערכת המשפטית סבורה כי תפיסת הביטחון הלאומי הנה רחבה מידי כאשר החנקת חופש הביטוי משיקולי ביטחון לאומי אינה משכנעת ואף מופרזת. זו הסיבה כנראה להתגמשות מערכת המשפט ביחס לצנזורה בישראל ואכן מבדיקת תוצאות משפטים בהם נתבעו עיתונים בשם פרסום חומר אשר אינו הותר לפרסום, עולה כי במרבית המקרים זכו העיתונים באופן מלא.
תפקידה של הממשלה היא לשמור על ביטחון האזרחים מבלי לפגוע בזכויות בסיסיות. ברם כיבוד חיי האדם וכבוד האדם הוא אומנם ערך עליון, אך בעידן המודרני, הוא הפך לטענה משפטית בלתי מספקת כאשר הערך היחסי של חיי אדם עומד על פני חיי רבים. במבחן התועלת אין זה מוסרי כאשר נשמרים זכויות אדם אחד על פני חייהם של הרוב. כלומר בטחון לאומי עומד מעל חירות היחיד.
- חופש ביטוי וצנזורה בישראל
- מקורות