תופעת החרם מתרחשת בעיקר בכיתות האמצעיות והגבוהות בבית הספר היסודי, וקיימת ירידה בכיתות הגבוהות של החטיבה ובתיכון.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את השפעת הפעילות הגופנית על מצבי לחץ וחרם בקרב ילדים.

ההקנטות והדחייה מתרחשים כאשר אין מבוגר בשטח שיפקח על התלמידים (למשל בהפסקות או מפגשים בבית) ובאופן טבעי, גם ברשת (וואטסאפ, רשתות חברתיות וכו'). מבחינה חברתית, הילד המוחרם עלול להיות ילד דחוי, אך הוא עלול להיות ילד בעל מצב חברתי סביר.

המחקר על החרם החברתי בשני העשורים האחרונים הראה ארבעה צרכים בסיסיים שנפגעו כתוצאה מחרם: הצורך בשייכות, הערכה עצמית, קיום עצמי ושליטה.

קורבן החרם חווה את עצמו בתור חלש, שקוף וחסר ערך. החרם עלול ליצור מצב בו הקורבן מרגיש אשם, וכי העובדה שהוא מוחרם מוצדקת. החרם יכול לגרום למצבי לחץ נפשי ואף במקרים הקיצוניים לתחושת אבדנות ולהתאבדות

הבדיקה כללה סקירת ספרות אשר דנה בנידוי חברתי, הגרה, מאפיינים, השפעות של נידוי חברתי, נידוי חברתי במרחב המקוון.

• כמו כן, הסקירה הגדירה מהי פעילות גופנית ומהי עבודת צוות ושיתוף פעולה. סקירת הספרות גם דנה בהשפעת פעילות גופנית על נידוי חברתי.
• הפרק השני כלל בממצאי מחקרים אשר דנו בחרמות ונידוי חברתי, לחץ ו פעילות גופנית.
• הפרק השלישי הציג פתרונות  להפחתה/מניעת חרמות באמצעות  משחקי פעילות גופנית  העשויים לתרות להכלה, קלת האחר ושיפור הדימוי העצמי.
• פרק הדיון בסיום העבודה, יסכם ויציג את התובנות של עבודה זאת כהמלצות פרקטיות לשדה החינוכי.