נושא השחיקה התעסוקתית עלה בעשורים האחרונים כחשש מרכזי בקרב חוקרים וכלכלנים כאחד, מכיוון שהוא מגדיר בעיה חמורה ביחסים בין העובד למקום עבודתו. בדרך כלל מקובל לתאר את תסמונת השחיקה התעסוקתית כמצב של תשישות שעלולה להתרחש בקרב עובדים מאוכזבים ויכולה לגרום לבעיות בריאותיות נפשיות וגופניות המשפיעות לרעה על ביצועי העובד ותחושת האחריות לגבי עבודתו וכן מובילה לשיעור התפטרות ופרישה מוקדמת.

סקירה זו בוחנת  את הקשר בין השחיקה התעסוקתית בקרב מנהיגי המגזר הבדואי לבין צדק הארגוני בשלטון המקומי.

הסיבות לשחיקה תעסוקתית נחלקות בדרך כלל לשתי קבוצות: ראשית, גורמים מצבתיים הנוגעים למקום העבודה עצמו כמו הסביבה החברתית של העובד ועומס העבודה, תגמול שליטה, קהילה, הוגנות וערכים; שנית, גורמים הקשורים לעובד הפרטי כמו רמות גבוהות של נוירוטיות, אפקטיביות שלילית וחרדה. קבוצת הגורמים השנייה די קובעת את תגובת העובד לקבוצת הגורמים הראשונה.

צדק ארגוני מוגדר כתפיסת היחיד והקבוצה את ההוגנות והיחס שלהם הם זוכים מצד הארגון ואת תגובותיהם ההתנהגותית לתפיסות אלה. צדק פרוצדוראלי מתייחס להוגנות הנתפסת של הפרוצדורות אשר משמשות לקביעת תוצאות או הקצאות.

החוקרים טוענים כי קיים קשר חזק בין שני הגורמים הללו, וכי שחיקה תעסוקתית אכן משפיעה על תחושת הצדק הארגוני במקום העבודה: עובדים ומנהלים שחשים מאוד קשורים לערכים ולאמונות של הארגון, ככל הנראה, יעבדו קשה מאוד למען האִרגוּן. מצד שני, אם עובד יאמין כי במקום עבודתו אין תחושה של צדק ארגוני בטיפול בו באופן אישי, הוא צפוי להתמודד בסופו של דבר עם שחיקה תעסוקתית, שתשפיע לרעה על ביצועי עבודתו.

הבדואים הם אחת מקבוצות המיעוט הגדולות בישראל וככאלה הם מתמודדים עם רוב הבעיות הקשורות ביחסים בין קבוצת הרוב היהודית לבין קבוצות מיעוט אחרות בישראל. בדרך כלל הם שייכים לאוכלוסייה הערבית הכללית במדינת ישראל אך מקיימים שלטון מקומי משלהם באזורים מסוימים במדינה.

הבדווים מהגליל צמחו מאותה תרבות מדברית המאפיינת את כל הבדואים במזרח התיכון. מקורם בחצי האי ערב או בקבוצות נוודים שבאו במגע עם הבדואים של חצי האי ערב והושפעו מהם. בשל הבצורת החוזרת, צפיפות האוכלוסין ומלחמות השבט או עימותים שבטיים פנימיים, נאלצו לעזוב את בית הגידול הטבעי שלהם.