בסוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה הייתה מגמה מתפתחת של אוריינטליזם בכל רחבי אירופה, שהתפשטה בהדרגה לכל העולם המערבי. האוריינטליזם כתופעה של חיי אינטלקטואלים אירופיים נגרם, במידה רבה, ממסע של נפוליאון בונפרטה במצרים העות'מאנית בשנת 1798, ואחריו, בין 1809 ל 1829, נערך מחקר מדעי שהתמקד במורשת האיסלאמית.

עבודה זו עניינה באוריינטליזם ביצירות של זאב רבן  ושאלת המחקר: תבחן אילו מרכיבים מערביים ואילו מרכיבים מזרחיים מופיעים ביצירות של זאב רבן?

במובן רחב יותר, המונח אוריינטליזם כלל את תשוקתם של חברי החברה המערבית – אמנים, סופרים, חוקרים, דיפלומטים וכו'- לתרבויות מזרחיות והרצון להתוודע, ללמוד, לתאר ולתאר תמונות שונות היבטים של תרבויות אלה. המונח אוריינטליזם מתייחס למקומות בהם תרבות האיסלאם הייתה או הייתה דומיננטית, ובמיוחד למזרח הקרוב, הודו, מצרים והמגרב, כמו גם לספרד, שהייתה פופולרית במיוחד בגלל קרבתה.

בהדרגה החלו לצוץ באירופה רעיונות שזה עתה נוצרו, שהכריזו כי שטחי המזרח הם עולם אקזוטי, אידילי והרמוני, שצריך לגלות ולהעריך מקרוב. אנשי רוח, אמנים ואדריכלים רבים סיירו במדינות שהוזכרו והעניקו להם השראה שבאה לידי ביטוי בעושר של מוטיבים אקזוטיים.

יצירותיו של זאב רבן משתרעים על פני המאה ה-20 בשילוב סגנונות שונים. ציוריו בהשראת המזרח והמערב שלבו אלמנטים אוריינטליסטים. כלומר דגם חוזר על עצמו. שהופך ביצירה לנושא המרכזי. מוטיב מרכזי ביצירותיו  הנו אלמנטים דתיים-תנכ"יים, בשילוב סמלי יהדות וציונות שונים. ביצירתו ניתן לראות אלמנטים המקשרים בין מזרח למערב, בין היהודי הגלותי ליהודי בארץ ישראל, בין היהודי החדש לערביי הארץ , בין היהדות לאסלאם.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון אילו מרכיבים מערביים ואילו מרכיבים מזרחיים מופיעים ביצירות של זאב רבן ואכן על פי הספרות, ציוריו של זאב רבן כוללים מרכיבים מזרחיים ומערביים.

שיטת המחקר בה יעשה שימוש היא ניתוח יצירת אמנות ולמידה מתוך מקורות מחקריים בנושא.

ניתוח יצירותיו מעלה כי  דמויות מקראיות אמיצות, פסוקים תנכיים, סמלי המדינה ואלמנטים מזרחיים שונים מילא את חושיו ושימשה מוקד ביצירותיו. הוא הציג את האישה המקראית, הגותית, מזרחית, עדינה, הכפרית בד בבד. בצד המנורה והגדת הפסח, שילב את המנורה, במקביל לטלית, הציג את הגלבייה.