הפרעת אישיות גבולית (BPD), המכונה גם הפרעת אישיות בלתי יציבה רגשית היא הפרעת אישיות המאופיינת בתבנית ארוכת טווח של מערכות יחסים לא יציבות, תחושת עצמי מעוותת ותגובות רגשיות חזקות.

סקירת הספרות הנוכחית דנה בהגדרות ובגישות ההומניסטית, הביולוגית והקוגניטיבית של הפרעת האישיות גבולית

הנפגעים לעיתים קרובות נוקטים בפגיעה עצמית ובהתנהגות מסוכנת אחרת. הם עשויים להיאבק גם בתחושת ריקנות, פחד מנטישה והתנתקות מהמציאות.

תסמינים של BPD עשויים להיות מופעלים על ידי אירועים שנחשבים נורמליים לאחרים. BPD מתחיל בדרך כלל בבגרות מוקדמת ומתרחש במגוון מצבים. שימוש לרעה בחומרים, דיכאון והפרעות אכילה בדרך כלל קשור ל- BPD. כ -10% מהאנשים שנפגעו מההפרעה מתים מהתאבדות.

נשים מאובחנות בתדירות גבוהה פי שלוש מגברים. נראה כי ההפרעה הופכת פחות שכיחה בקרב אנשים מבוגרים.

הגישה ההומנית  מנסה לבנות קוד אתי, המסייע לרווחת האדם, ולכן לפיה בעל האישיות הגבולית בונה מציאות על סמך חוויה מאיימת בעבר וכך הוא בונה את ההגנה. בעל אישיות גבולית  הוא בעל מודעות נמוכה ולא מדויקת ולכן צמיחה עצמית ועלייה במודעות פנימית וחיצונית משפרת את הסימפטומים

בהתאם לגישה הקוגניטיבית, הרגשות וההתנהגויות של בעלי אישיות גבולית הן תוצאות של שיפוט מוטעה במצבים שונים. כלומר ההערכות הקוגניטיביות המוטעות של בעלי אישיות גבולית מתבססות על תבניות ותפיסות עצמיות לקויות.

לפי הגישה הביולוגית, גורמים ביולוגיים: עודף דופמין ורמות נמוכות של סרוטונין, קשורים להפרעת אישיות גבולית. אינטראקציה מורכבת קיימת בין גורמים סביבתיים, אנטומיים, פונקציונליים, גנטיים ואפיגנטיים.