ניתוח מנהיגותו של אהוד ברק בהתאם למנהיגות המעצבת, מעלה כי אהוד ברק מעלה טעויות שביצע בפוליטיקה הישראלית, טעויות אשר אינן מתיישבות עם מאפיינים רבים המזכירים את המנהיגות המעצבת.

העבודה הנוכחית עניינה בניתוח דמותו ומנהיגותו של אהוד ברק

הישגו המשמעותי של ברק היה הוצאת צה"ל מלבנון.  בליל שבין ה – 24 ל – 25 למאי, יצאו כל כוחות צה"ל מתחום לבנון. היציאה בוצעה לאחר תקופה של חוסר וודאות ותוך התמוטטותו של צבא דרום לבנון (צד"ל). בעקבות יציאת כוחות צה"ל נמלטו 10,000 לוחמי צד"ל ובני משפחותיהם ומצאו מחסה בישראל.

אהוד ברק הבין כי ביצע משגים פוליטיים כמו להצטרף לממשלתו של אהוד אולמרט לאחר דוח וינוגרד ובכך לסתום את הגולל על התמודדותו לראשות הממשלה הבאה , כלומר אהוד ברק פעל בהתאם למנהיגות מתקנת-פסיבית, התנהל באופן לא מוקפד, לא העניק תשומת לב לטעויות בשטח ופתירתם בזמן אמת.

תכונותיו של אהוד ברק כמנהיג כוללים בהתאם לסרט פחות בטחון עצמי ויותר צניעות והכרה בטעויותיו. הוא מציג עצמו בצניעות: "לא יודע להסביר…את הכשל…לא מתיימר שאני יודע..".

המניעים של ברק הם הרצון להמשיך להנהיג, ההבנה כי הוא מפקד צבאי יותר ממפקד פוליטי: " ..אני לא עסקן אני יותר טבעי בפיקוד שטח.. אני עושה מה שאני בחרתי…אני רוצה לנצח….מנסה להוכיח שסיים טירונית פוליטית כולל סוציומטרי".

אהוד ברק פחות התייחס למוטיבציה של המונהגים ולתחושותיהם. סגנון המנהיג המתגמל מתייחס לצרכים ולציפיות המידיים של המונהגים, אך אינו משנה אותם באופן יסודי ולעומתו המנהיג המעצב חושף צרכים סמויים של המונהגים, מעורר ציפיות גבוהות מהרגיל ויוצר מוטיבציה גבוהה מהרגיל.