חקר השיח נובע מההכרה כי "תפקיד השימוש בלשון הוא תקשורת" ו"הלשון היא אפוא פונקציה של החברה"[1]. כלומר, הלשון אינה מילים או משפטים, אלא כל אלה הם רק רכיבים בתוך השיח. כיום, מחקרי השיח מתרכזים בשלושת ענפי השיח. בבלשנות הטקסט, לשון העיתון והתקשורת ועד לרטוריקה הפוליטית
עבודה זו עניינה ניתוח נאום הגרעין של בנימין נתניהו.
אחד הסגנונות הפוליטיים הוא הסגנון פופוליסטי כסגנון מתמקד בדרך כלל בתכונות רטוריות, כדי לתקשר באופן פשוט וישיר, מציע פתרונות שהם ישירים ופשוטים. הפופוליזם יוצר סגנון פוליטי של המוביל המדיני הפוליטי יותר ויותר "מרהיב" הוא רואה את הנולד יותר ויותר. בשל כך פופוליזם פורח ובולט כסגנון מדיני אפקטיבי. פופוליזם כסגנון פוליטי מציג קווי המתאר של הנוף הפוליטי העכשווי, כמו שהפוליטיקה הופכת יותר ויותר 'מסוגננת' ובעלת אלמנטים אסתטיים ביצועיים בולטים יותר. בהקשר זה, אין פלא כי פופוליזם ביסס את עצמו בתור תכונה קבועה של הנוף הפוליטי במשך חמש עשר השנים האחרונות. לחשוב על פופוליזם כסגנון פוליטי פותח מימד חדש חשוב שממנו ניתן לחקור את התופעה.
הנאום הנדון הוא נאום המציג שיח טיעון/שכנוע בו נתניהו טען כי "אירן שיקרה". נאומו של נתניהו חשף הישג מודיעיני, כאשר המטרה הייתה להשפיע על דעת הקהל העולמית.
מטרת השיח היא חשיפת השקר האיראני בפומבי במסגרת קמפיין ישראלי לשכנוע טראמפ לפרוש מ- JCPOA. יתכן גם שנתניהו פעל לבקשת טראמפ וחשף את המידע הרגיש כדי לתת לטראמפ סיבה לפרוש מההסכם.
1. מבוא
2. ניתוח השיח "נאום הגרעין"
2.1 מטרות השיח
2.2 זירת השיח
2.3 השותפים בשיח
2.4 האתוס
2.5 האמצעים הרטוריים, פעולות הדיבור והאסטרטגיות המשרתות את השיח
3. סיכום
4. ביבליוגרפיה
5. נספחים
5.1 תמליל השיח: "נאום הגרעין"