גילנות מוגדרת כתהליך של אפליה וסטריאוטיפים שיטתי נגד קשישים. גילנות מוגדרת כסטריאוטיפים חיוביים או שליליים, דעות קדומות ו/או הפליה כנגד (או לטובה של) אנשים מבוגרים על בסיס גילם הכרונולוגי או על בסיס התפיסה של היותם "זקנים" או "קשישים".

הסקירה הנוכחית ענייה בהיבטים שונים של הזקנה בעולם הפוסט מודרני

הדרך שבה מתייחסים לקשישים מושפעת מגורמים חברתיים רבים, כולל הנחות אישיות, ציפיות, ופחד מהזדקנות. פחד מהזדקנות מבוסס לעיתים על חוסר הבנה של תהליך ההזדקנות. הרבה אנשים מאמינים שזקנה משמעותה להיות נטל על אחרים, לסבול ממוגבלויות פיזיות, בריאות לקויה, חוסר יכולת לחשוב באופן בהיר ומהיר ולהיות בעל השקפה שלילית על החיים.

תיאורית החליפין מהווה בסיס להבנת הקשר בין המשפחה לבין הקשיש, התיאוריה מסבירה כי יחסי גומלין מתרחשים באמצעות נתינה וקבלה, מתוכן מפיקים שני הצדדים הנאה ותועלת מהקשר

תהליך הזקנה עלול להתבטא בפגיעה בביטחון העצמי של הקשיש ולעורר בו ייאוש גדול וחוסר אונים ובכך להעיב על הערכתו של הקשיש את עצמו.

הסבת תשומת הלב אל הכוחות, הבריאות, והחוסן הנפשי של האדם הזקן היא חשובה, לצד הבנת החולשה, האבדניים והחולי הפיזי והמנטאלי. ואכן, בשנים האחרונות נעשה ניסיון לקשר בין הבריאות הפיזית לבין הבריאות הנפשית למרכיביהן השונים. ישנו קשר הדוק בין מצב גופני לבין מצב נפשי ולכן יש לטפל לא רק במחלות הזקנה, אלא גם במצב הרגשי ובבריאות הנפשית.