עבודה זו עניינה בקונפליקט הקיים בין השמירה על זכויות אדם לבין השמירה על הביטחון במדינה. זכויות האדם הן זכויות שבעיקרון, כל בני האדם זכאים להן, רק מכוח היותן אנושיות ביולוגיות. הן זכויות פרטניות, שאינן קשורות למעמד חברתי מסוים או לקבוצה, לקהילה, לאומה או לכל חברה אחרת.
זכויות אדם יכולות להיות מוגבלות, אלא על ידי התאמה לשלטון החוק, למשל כאשר נשלל מפושעים שהורשעו חופש התנועה. כלומר, זכויות האדם הן גם בלתי ניתנות לערעור, דהיינו, אין המדינה רשאית לבטל את זכויות האדם של כל פרט, אלא בתנאים שנקבעו על ידי שלטון החוק או במצבי חירום לאומיים. המשפט הבינלאומי הדן בזכויות האדם מקדים את השיח על הביטחון האנושי כאשר זכויות האדם היו מעוגנות במקור במגילת הזכויות הבינלאומית של האו"ם, הכוללת את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1968, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, ואת האמנה הבינלאומית, 1966 בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות זכויות אזרחיות ופוליטיות הכוללות, למשל, הגנה מפני עינויים, הזכות למשפט הוגן והזכות להצביע. כיום מתקיים שיח נרחב אודות הביטחון האישי של האזרח וזאת לאור העלייה באירועי הטרור. איומי הטרור וביצועי פיגועי טרור בפועל מערערים את משטר זכויות האדם הבינלאומי.
התופעה הנחקרת היא תופעה עמה מדינת ישראל מתמודדת מראשית תקומתה והיא השמירה על בטחון אזרחיה למול היותה מדינה דמוקרטית בעלת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוק המעניק מעמד על לזכויות האזרח.
1. פרק ראשון: בעיית המחקר
1.1 הצגה כללית של התופעה שמבקשים לחקור/להסביר.
1.2 שאלות המחקר.
1.3 מטרות המחקר
2. פרק שני: סקירת ספרות
2.1 סקירה
2.2 השערות המחקר
3. פרק שלישי: שיטת המחקר
3.1 אוכלוסיית המחקר ושיטת הדגימה
3.2 הליך המחקר
3.3 כלי המחקר
4. פרק רביעי: ניתוח ממצאי המחקר
4.1 תיאור ממצאי המחקר – נתונים
4.2 בדיקת השערות המחקר
4.3 מסקנות המחקר והמלצות
4.4 מגבלות המחקר
רשימה ביבליוגרפית
נספחים