התגברות הטרור כנגד המנדט הבריטי הולידה מרטירים עבור האצ"ל והלח"י, אחד מהם שלמה בן יוסף. בשנת 194, נידונו של לוחמי אצ"ל לגרדום (לאחר שפרצו לבסיס וששדו נשק) וסירבו לבקש חנינה.
סקירת ספרות זו עניינה בתפיסת הזיכרון הקולקטיבי בישראל על פי מקרי עולי הגרדום.
בפרשת דב גרונר תקף האצ"ל את בניין המשטרה הבריטית, הלוחם דב גרונר נתפס ונידון למוות. בתגובה חטפו אנשי אצ"ל את קצין המודיעין הבריטי. דב גרונר סירב לחתום על טופס חנינה בהתאם למדיניות הארגון. הוא המתין למעלה ממאה ימים בתא הנידונים למוות.
דב גרונר הוצא להורג בתלייה. פרשה נוספת מתייחסת לשלושת שותפיו של דב גרונר לתא הנידונים למוות. הם גם סירבו לבקש חנינה והוצאו באפריל 1947 להורג. חברי מפקדת האצ"ל היו משוכנעים כי הבריטים לא יעזו לתלות את אותם, אך התבדו. לכן משה מרוני שגם קיבל גזר דין מוות במרס 1947 הסכים לחתום על חנינה.
יחסה של התנועה לתופעת הגרדום הייתה מחד גאווה כהוכחה לנחרצות המאבק הלאומי ומאידך תחושה של פגיעה בכבוד של המחתרת שמותרה חסרת אונים לנוכח כוחו של המנדט. בן גוריון התנגד לפעולות האצ"ל , הוא ראה את הנידונים לגיבורים אך את התנועה ששלחה אותם אל מותם, כאל עוכרי ישראל. גם הספרות העברית לא העלתה על נס את מיתוס הגרדום. קיימת התעלמות מגבורת הגרדום לשולי התודעה היהודית.
- גבורה והדרה: עולי הגרדום הזיכרון הישראלי
- עולי הגרדום בין הזיכרון הממסדי לזיכרון העממי
- מיהם אבירי הקוממיות ? מחוץ להיסטוגרפיה הממלכתית-אצ"ל, לח"י והפוליטיקה של עיצוב גבולות הזיכרון הלאומי
- הנרטיב ההיסטורי של הימין בספרות הילדים והנוער,
Beyond the Pantheon": Bereavement, Memory, and the Strategy of De-Legitimization against Herut -
The heroism of Hannah Senesz : an exercise in creating collective national memory in the State of Israel -