בהזדמנויות רבות הוצע כי ההערכה העצמית של הפרט, הנוצרת סביב חוויות עבודה וארגוניות, ממלאת תפקיד משמעותי בקביעת מוטיבציה של העובד, עמדות והתנהגויות הקשורות לעבודה. הערכה עצמית בקרב עובדים או ארגון מבוסס הערכה עצמית קשור לשביעות רצון בעבודה, מחויבות ארגונית, מוטיבציה, התנהגות אזרחית, תפקוד, כוונות תחלופה, וכן גישות והתנהגויות חשובות הקשורות לארגון ((Dust, Rode, Marne Howes, & Ramaswami, 2018). במסגרת העבודה הנוכחית נבחן הקשר בין הערכתו העצמית של העובד לבין התאמתו לארגון.
מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין הערכה עצמית של העובד לבין המשמעות הנתפסת של העבודה. במחקר הנוכחי השתתפו 103 משתתפים, נשים וגברים, בני 44.5 שנים בממוצע, נשואים לרוב ובעלי השכלה על תיכונית ואקדמאית של תואר ראשון.
כלי המחקר, השאלון כלל שלושה חלקים עיקריים: שאלון דמוגרפי (מגדר, גיל השכלה ועוד) , שאלון הערכה עצמית: השאלון נערך במקור על ידי מקור: Rosenberg M. (1965) ושאלון אדם-סביבה שנכתב על ידי Saks and Ashforth (1997) .
נבדקו שתי השערות : השערה 1. ימצא קשר חיובי בין הערכה העצמית של עובד למידת שביעות הרצון שלו בעבודה והשערה 2. ימצא קשר חיובי בין הערכה העצמית של עובד למידת המוטיבציה בעבודה.
ממצאי המחקר וממסקנותיו מעידים על חשיבות הערכת והעצמית של הפרט והעובד והשפעתה של רמת הערכתו העצמית על יחסו לארגון, משמעות הארגון בעיניו ובכלל זה שביעות רצונו ורמת מוטיבציה.
1. סקירה ספרות
1.1 הקדמה
1.2 הערכה עצמית
1.3 התאמת אדם-סביבה – FIT התאמת אדם-תפקיד, אדם-ארגון, אדם-מנהל, אדם-קבוצה
1.4 הקשר בין הערכתו העצמית של העובד לבין התאמתו לארגון
1.5 השערות המחקר
2. שיטת המחקר
2.1 שיטת דגימה
2.2 משתתפים
2.3 כלי המחקר
2.4 הליך המחקר (אופן העברת השאלונים)
2.5 אתיקה
2.6 שיטת הניתוח
3. ממצאים
4. דיון וסיכום
5. ביבליוגרפיה
6. נספחים