מחקר זה בוחן את הקשר בין הורות לילדים אוטיסטים לבין רמת החרדה והמסוגלות העצמית של הילד, מתוך הבנת חשיבותה של התערבות מוקדמת לקידום הורות חיובית ופיתוח ילדים עם אוטיזם.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין הורות לילדים אוטיסטים לבין רמת החרדה והמסוגלות העצמית של הילד, כאשר במחקר הנוכחי השתתפו 60 נבדקים הורים.30 הורים לילדים מאובחנים באוטיזם ו 30 משתתפים הורים לילדים ללא אוטיזם. כל קבוצת הורים התפלגה באופן שווה בין גברים לנשים. ממוצע מספר הילדים בשתי הקבוצות עמד על כ 3 ילדים בקירוב, רובם בטווח הגילאים 40-50, בעלי תואר ראשון ושני, הורים לילד בעלי אוטיזם קל עד קשה.

הבדיקה נערכה באמצעות שאלון אשר כלל שאלון דמוגרפי, שאלון לבדיקת רמת חרדה (Spielberger, 1979) ושאלון להערכת מסוגלות עצמית Kobasa, 1987)).  הבדיקה בחנה את שלוש ההשערות אשר טענו כי הורים לילדים אוטיזם יגלו יותר חרדה מצבית ותכונתית מהורים לילדים ללא אוטיזם; ככל שתפיסת מסוגלות עצמית, יותר גבוהה רמת החרדה התכונתית והמצבית יותר נמוכה בקרב הורים לילדים עם אוטיזם, והורים לילדים ללא אוטיזם ו- הורים לילד בכור עם אוטיזם, יגלו חרדה גבוהה יותר מהורים לילד שאינו בכור עם אוטיזם.

לאור הממצאים עלו מספר מסקנות לפיהן הורים לילד ללא אוטיזם בעלי חרדה מצבית ותכונתית  רבה יותר מהורים לילדים עם אוטיזם; הורים לילד ללא אוטיזם הם בעלי מסוגלות עצמית רבה יותר משל הורים לילדים עם אוטיזם והורים לילד בכור עם אוטיזם, לא יגלו חרדה גבוהה יותר מהורים לילד שאינו בכור עם אוטיזם.