העבודה  עוסקת במהלכיה של ישראל בהקשר למלחמת לבנון החל מפרוץ המלחמה ב 1982 (מלחמת "שלום הגליל") ועד לנסיגתה של ישראל לרצועת הביטחון בשנת 1985.

ריאליזם היא אסכולה ביחסים הבינלאומיים, הממסגרת באופן תיאורטי את המדינאות הריאלית-פוליטית של המדינות. מדובר בפוליטיקה העולמית המהווה שדה המייצר קונפליקט בין שחקנים השואפים לכוח. על פי האסכולה המדינות, כלומר השחקניות המרכזיות בפוליטיקה הבינלאומית רציונליות, שכן מעשיהן ממקסמים את האינטרס העצמי שלהן, וכי כל מדינה מעוניינת בכוח ועוצמה לצורך הישרדותה.  "האסכולה הריאליסטית גורסת כי המדינות שואפות בהתמדה לעוצמה המתבטאת בעיקר ביכולות צבאיות".

שאלת המחקר היא באיזו מידה נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון בשנת 1985 הייתה תוצאה של לחץ בינ"ל של ארה"ב והאו"ם על ישראל?

סוגיה זו מעניינת לאור העובדה כי מדינות כמו ישראל נענות ללחץ בינ"ל ונוקטות במהלכים שמשפיעים על הביטחון הלאומי שלהם.

השערת המחקר תטען כי עוצמת הלחץ של הגורמים הבינ"ל השפיעו משמעותית על ההחלטה על הנסיגה לרצועת הביטחון בנוסף לשיקולים אסטרטגיים של ישראל לבחור במהלך זה.

שדה המחקר הוא הקונפליקט בין ישראל ולבנון במלחמת לבנון הראשונה והימצאות כוחות צה"ל בלבנון עד שנת  1985 שבה נסוגו לרצועת הביטחון.

במסגרת העבודה נסקרת בקצרה מה היו הגורמים למלחמה, מי היו השחקנים באזור ובעלי אינטרסים אחרים. נבחנת השאלה כיצד התפתחה המלחמה וכיצד היא הסתיימה ומה קרה בין השנים 1982 – 1985. כמו כן נבחן משקל הלחץ והאינטרסים הבינלאומיים על החלטתה של ישראל, להפסיק את פעולות הלחימה כאשר ארה"ב בהתחלה לא לחצה על ישראל לסגת והסכימה שישראל תישאר בלבנון ותייצב את המצב באזור אך אחרי זמן מה כאשר ארה"ב הוציאה את כוחותיה מלבנון החלה ללחוץ על ישראל גם כן להוציא את כוחותיה. נבחנות החלטות הממשלה בישראל כמו למשל את ההחלטה לסגת משיקולים אסטרטגיים לרצועת הביטחון ולא לקו הירוק.