סקירת ספרות זו דנה בהיבטים שונים אודות הורות לילדים עם אוטיזם לעומת הורות לילדים רגילים.

מהספרות עולה כי הורים ומשפחות נאלצים להתמודד עם המתחים, לאור נוכחות של גירעונות נפוצים חמורים בקרב ילדים עם ASD. התמודדות זו ללא ספק מובילה למצוקה ומתחים  בקרב ההורים.(2015 ,Bhagat, Nordin & Haque). כלומר, המגע עם ההיבטים ההתנהגותיים של הילד עם האוטיזם מוביל לכך שההורים והמשפחה חווים לעיתים דיכאון, חרדה, שחיקה, פגיעה בנישואין, ירידה באיכות החיים ועוד (Slifirczyk, Krajewska-Kulak, Brayer, & Maciorkowska, 2013). יתר על כן, האוטיזם מחייב את ההורים להשקיע זמן רב בטיפולים לילדם, וזאת כדי לשפר את התפקוד ואת יכולת הסתגלותו של הילד. בהיעדר טיפול תרופתי, הטיפול האינטנסיבי הוא חיוני כדי לקדם את היכולות של הילד בעל האוטיזם בתקשורת, בתחום החברתי, ביכולת ההסתגלות לסביבה, בהיבט ההתנהגותי וכן בהיבט האקדמי הנוגע לרכישת ידע והצלחה בלימודים. הטיפול צריך להתחיל באזור גיל חמש על מנת להיות יעיל, ולכן ההורים צריכים להתמודד עם הלחצים הנובעים מהטיפול לאורך שנים רבות (Woodgate & et al, 2008).

הטיפול באוטיזם דורש מההורים להיות שותפים פעילים בעריכת מערך הטיפולים ובהסעות. ההתמודדות הזו נמשכת לאורך שנים ארוכות, שבהם ההורים צריכים להילחם על התפקוד של הילד שלהם ועל היכולת שלו להתגבר על חלק מהקשיים שלו או לשפר את התפקוד היום יומי (מישורי 2014).