תקשורת ההמונים בישראל כמעט ואינה מייצגת את אנשי המגזר החרדי, כקבוצת מיעוט מתבדלת בחברה הישראלית. החרדי בחבה הישראלית מתייחד ביצירת תרבות ייחודית, אורח חיים שמרני, שלילת המודרניות, ציות לרבנים וכדומה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת ביצוג הדתיים-החרדיים בתקשורת הישראלית כחלק מהחברה הישראלית.

החרדי בהיותו שונה ביחס לחברה החילונית וערכיה גם מוצג באופן לא מחמיא בתקשורת הישראלית- החילונית, כאשר התקשורת נוטה להכליל ולהכתים  את הקהילה החרדית, תוך פרסום  והבלטה של החרדי העבריין, המושחת, המגחך, החרדי מוצג באופן נלעג למדי ובאופן סטריאוטיפי.

התקשורת הישראלית יוצרת מפגש בין דתיים לחילוניים ובאמצעות המפגש מציגה את השוני, את ה"אחרות" של החרדי, באופן זה ייצוגו של החרדי לעיתים מעוות. כלומר, הצופה החילוני רואה את החרדי כאחר, כשונה ודימוי זה מקשה עליו להתקרב לחברה החרדית.

מערכת יחסים טעונה זו בחברה הישראלית, הולידה סדרות והצגות, אשר ניסו להציג.  מערכת יחסים בין חילונים לחרדים מנקודת מבט חילונית. מכאן שהחרדי הנתפס בעיניים חילוניות נתפס כמאיים וכמפחיד. הסדרות המספרות על העולם החרדי, מציגות שוב את החרדי באופן בלתי מחמיא, החרדי מוצג כמתנכר לחברה החילונית, כבעל דעות שמרניות, כמנותק, כמפרק משפחות, כלא מוסרי ועוד כהנה וכהנה דימויים שליליים.

התקשורת מציגה את החרדי באופן סטראוטיפי ולא מחמיא, אך מחדד כאשר טוען כי הייצוג מעוות נובע מבורות, מאי היכרות החברה החרדית על בוריה. כתוצאה מכך נוצר ייצוג נלעג ושלילי לחרדי בחברה הישראלית. כמובן שהיבדלות של החברה החרדית וניכורה כלפי החברה החילונית והתקשורת, תורם להעצמת הבורות ולייצוג המשפיל של החרדי.