התפיסה של האדם עצמו כלפי המיעוט איננה מבוססת רק על אינטראקציה ותקשורת פנים-אל-פנים, אלא גם על ייצוגו של המיעוט בתקשורת ההמונים. כך, חשיפה של קבוצות מסוימות באוכלוסייה, למשל, מהגרים על ידי התקשורת משחק תפקיד בסיסי בנוגע לזהות הקבוצה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא המרחב הציבורי ומערכת הציפיות מהתקשורת , ייצוג קבוצות מוחלשות וייצוג חרדים בתקשורת

למרחב הציבורי ביטוי בתקשורת, כאשר נוצר  מרחב ציבורי מדומה, כאשר הצבור נתון לתכנים מסוימים שלא תחת שליטתו. קיימת הצגה שיטתית של תכנים המיצגים לכאורה את הציבור.  גם על פי המודל ליברטרי תפקיד התקשורת היא להציג את ריבוי הדעות, להביא את כל המידע שאפשר מהשלטון וממקורות אחרים על הציבור בכדי שהציבור יוכל לקבל החלטות באופן מושכל ואמיתי.

כלומר, במשטר דמוקרטי , ליברלי, התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, מאפשרת במה לדעות שונות ולביקורת על הממשל. בפועל,  התקשורת נתונה להתערבות פוליטית.

לתקשורת ההמונים בישראל תפקיד חשוב בחיזוק השסע המרכזי בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. כאשר  החברה החילונית רואה את החרדי  כקיצוני דתי, אנטי לאומי, אנטי ציוני, אנטי צה"ל ושירות בצה"ל, מובטל מרצון, מתבדל (מגורים, בחינוך, במשפט, בתקשורת, בתרבות, בשפה – יידיש, סוציולקטים וכן מבחינה חיצונית.

הציבור החרדי מצידו נוטה לעמדות שליליות ואף סטריאוטיפיות במובהק כלפי כלי התקשורת המרכזיים, שהוא אינו צורך אותם כלל, ויחס זה מעצים את תחושת ההסתגרות שלו בנוגע לתרבות הכללית הדומיננטית.