אנשים רבים נוטים לרחם על בעלי מוגבלויות, ולא לתת להם הרגשה שווה ולעודד אותם. ישנה חשיבות רבה להבחנה בין גישה חיובית לבין רחמים, בעיקר במקום העבודה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא הזהות בקרב בעלי מוגבלויות .

הספרות מציעה מספר גורמים התורמים לאופי הייחודי והדינמי של המוגבלות: גורמים אינדיווידואליים, בין אישיים, ארגוניים וחברתיים. גורמים אלו משפעים על הזהות בקרב אדם עם מוגבלויות ברמה הגבוהה ביותר.

גורמים אינדיבידואלים הם ההשפעות הפסיכולוגיות על זהות העובד. כלומר, זהות של נכה לא תתפתח או תיפגע אם אדם אחר לא יזהה באותו נכה פגיעה פיזית או נפשית וייתיג את אותו אדם על פי פגיעתו. כלומר, גורמים פנימיים הם הדעה, והתפיסה של החברה על אותו אדם.

בדומה לכך גם הגורמים הבין אישיים. זהויות נבנות ומתעדפות על בסיס תגובות של אחרים. כתוצאה מכך, הזהות של הנכה, או בעל המוגבלות, מתעצבת במידה מסויימת על ידי המתבונן והיא תלויה בהגדרות ובעמדות של המתבונן, אשר מועברות לעיתים קרובות במהלך אינטראקציות חברתיות.

עולה כי קשר חברתי רב עם אנשים  שאין להם מוגבלות עשוי להגביר את תחושת הנחיתות והבידוד מהתמיכה החברתית, ובכך לעכב את התפתחותה של זהות נכות חיובית. לעומת זאת, אינטראקציות חברתיות עם אנשים עם מוגבלויות עשויות לעודד התפתחות זהות אישית של נכות חיובית.