הפרעת אישיות נרקיסיסטית  היא הפרעת אישיות שמאפייניה העיקריים הם עיסוק מוגזם של הסובל ממנה בעצמו וביכולותיו, והיעדר יכולת לאמפתיה. נרקיסיזם מוגדר כהאדרה עצמית, פנטזיות על יכולות בלתי מוגבלת, וכוח.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הקשר בין מנהיגות לבין נרקיסיזם.

מרבית החוקרים טוענים שאין מנהיגות ללא נרקסיזם ושלמעשה מידה של נרקסיזם מהווה תנאי להתפתחות מנהיגות. כמו כן, מנהיגים של היום מושפעים לעתים קרובות מהביקורת מבפנים הארגון ומחוצה לו וגם זו עשויה לטפח נרקיסיזם.

מנהיגים גברים לרוב מגלים יותר נרקיסיזם פתולוגי  לעומת נשים מנהיגות. כמו כן, אנשים סמכותיים מאופיינים לעיתים קרובות בהתאם להגדרה של  נרקיסיזם פתולוגי. אחת הסיבות לכך היא שקיים קשר בין כוח לבין חוסר אונים, כאשר  אחת הדרכים לפצות על חוסר האונים היא לצבור כוח.  כלומר, מנהיגים המרגישים חלשים וחסרי אונים מעוניינים לצבור כוח.

סיבה נוספת לנרקסיזים היא מערכת היחסים בין הילד לאימו ואכןיש הטוענים כי גברים מפורסמים רבים, לדוגמה אישים היסטוריים הפוליטיקאים, מפקדי צבאות ועריצים היו נערצים על ידי אימותיהם, אך חוו הזנחה מצד האבות ולכן הפכו נרקסיסטים.

תחושת הגדלות של הנרקיסיסט מובילה אותו, לשאוף למנהיגות במסגרת העבודה.

השאיפה למנהיגות ותחושת הגדלות מובילה לפיתוח צורות שונות של אסטרטגיות הגנה על מנת להתגונן מאיום הפגיעה בהערכתם העצמית ובתחושת הגדלות שלהם. לפיכך, מנהיגים חשים כי עליהם להציג חוכמה ועצמאות, אשר מוביל לדימוי עצמי "מנופח" התואם למבנה אישיותי נרקיסיסטי. כמו כן, לנרקיסיסטים מוטיבציה לזכות בהערצה של אחרים  ולקבל אישוש עליונותם